אהבה בימי הדיפרסיה

14/05/2017 638 צפיות אין תגובות

שוב פעם הוא קם על צד שמאל שלו, התקפי זעם – זעם.. זעם עצור, כעס מודחק ובעיקר ניכור, כאילו כל מה שקורה כאן כלל לא נוגע לו. לא פעם הוא אמר לה, חייאתי (חיימשלי תמיד נשמע לו שמאלצי ומיינסטרימי מידי, בניגוד לחייאתי האותנטי), אני יודע שאני יכול להיות לא קל אבל אני באמת משתדל לעבוד על עצמי, ותמיד הוסיף בחצי קריצה בסרקזם האופייני לו – יפה שלי, את ידעת לאן את נכנסת. הוא היה אדם מורכב, כשאהב היה השילוב בין וודי אלן, גון לנון ולאונרד כהן, אף אחד מעולם לא דיבר אליה ככה, אף אחד לא גרם לה להרגיש נאהבת, נחשקת – מוזה. כשהיה באחת מאותן "תקופות" שלו, או כמו שהוא היה אוהב להגיד קמתי על המוריסי היום, הייתי הולכת על בהונות בבית. בשלב מסוים הוא כבר לא היה צריך להגיד , משהו בעיניים, ריקנות ואין גדול. ידעתי שאני הולכת לקראת יומיים-שלושה של מחשבות אקסזצנטיאליות, משמעות ותכלית, אבל זה היה שווה את זה. היה שווה לסבול את כל השיט הזה, רק כדי שנתכרבל מול עוד פרק של בטר קול סול והוא ינשק אותי וילחש לי את אחד הציטוטים האהובים עליו של וודי – "את יודעת מה את? את התשובה של אלוהים לאיוב. הוא היה מצביע עליך ואומר, עשיתי הרבה דברים גרועים, אבל עדיין יצרתי דבר כזה". איזה עוד גבר יגרום לי להרגיש יוקו אונו? רק אריאל.
את החיים שלי אני יכול לחלק ללפני אפרת ואחרי אפרת. כמו שאמרתי לה כל כך הרבה פעמים, והיא לא אהבה לשמוע, החיים שלי לפניה היו נטולי ריגוש ונורא משעממים. את זמני הפנוי כיליתי בצריכת ספורט ופורנו (אה, אולי זאת הסיבה שהיא לא אוהבת לשמוע את הסיפור הזה). שגרה שוחקת ומשעממת של לימודים ועבודה, חיים נטולי שאיפות וריגוש, עד שהיא הגיעה. אירוני שעל אף כל הרומנסה שנשפכה כאן, זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. מטומטם שכמוני ראיתי אותה כבחורה שטחית וילדותית, לא, למה, מי ישמע אתה הפסאודו פילוסוף, עמוק כמו שאני יומרני. קודם כל היא פנתה אליי, הייתי בהלם שאני לא בלתי נראה כלפי המין השני, ולאט לאט גיליתי את הלב הכי גדול שקיים, יישות מלאכית, שוחרת טוב בלי טיפת רוע. הילדותיות שלה איזנה את הכבדות המובנית בי ומאז כל בוקר אני קם ומודה לאל – תודה שאפרת התפשרה עליי (עוד סיבה שהיא לא אוהבת את הסיפור).
ישות מלאכית, מלאת אנרגיות ושמחת חיים, נאיביות שובת לב, טוב לב שלא נגמר, יפייפיה. מה יש לה לחפש אצל גבר שתוהה על משמעות החיים, 172 עם עקבים, 60 קילו של כחישות. תודה, תודה אלוהים שבראת אישה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך