שקרן ממוצע

לא הבטחתי לכם כנות, אתם יודעים.
בעצם לא הבטחתי לכם כלום, אי פעם,
אלא אם כן זיכרונות הם הבטחה, זיכרונות ואהבה.
‌אני שקרן נחמד, לא כן?
אני מכין לכם קפה ותה, מנהל שיחות. אני לבוש כמוכם, מנסה.
זה קשה.
תמיד לבחור את המילים (לא קללות. ישבן במקום תחת, יחסי מין במקום סקס. חרא לעולם לא. שיט רק לפעמים), תמיד לעשות את המעשים הקטנים, להוריד זבל, לחייך בחזרה לחיוכים, להתעניין, ללמוד למבחנים ולספר לכם על היום (איך היה? נחמד. מה נחמד? נחמד. רק נחמד? משיכת כתפיים וחיוך נחמד)
אתם כועסים. קצת. אבל אני שקרן נחמד. שחקן נחמד.
ואני אוהב אותכם. אפילו שזה כואב, לא האהבה, אהבה לא יכולה להיות כואבת (כזאת היא אהבה) רק כל מה שמסביבה (כזאת היא אהבה). כל מה שבא איתה;
אתם
תהיתי- – –
עזבו. טעיתי: לא הבטחתי לכם כנות, אז אני אסתום.
ואל תצפו ממני לומר לכם את החלום שלי, את הסיסמה שלי, את השם שהייתי רוצה שתקראו לי בו כשנולדתי
‌בעצם אל תצפו, סתם, בכללי; אני אוהב אתכם, יכאב לי אם תתאכזבו