מה האנושות יודעת
אפלה, דיכאון, חוסר אונים.
צרחות, זעקות, נואשות לרחמים.
הים הסוער, שנשמע למרחקים.
חושך, שקט, שקט מפחיד.
זה ילדתי – מה שיש לנו בפנים.
בני האדם, הם לא יותר מצעצוע,
של הלא נודע, המסתורי, האפל.
בני האדם הם לא יותר מצעצוע – ילדתי.
הרי מכל דבר נופלים אנחנו, לתהום,
שומעים – את עצמנו, זועקים, מתחננים…
שקט. אפלה. דמעה זולגת.
רק זה לגרום האנושות יודעת – ילדתי.
עם ברצונך לחיות, לקבל, לאהוב,
פרשי כנפיים צחורות – ועופי לך, עופי לך, ת ב ר ח י.
תגובות (1)
יפה ממש!!????