זה שלא יוצא מהבית: פרק 1 (לגיל 14+)

אני לידו בן 15 לומד בתיכון רייזר. אני וחבר שלי רון החלטנו שאנחנו נכנסים אחרי בית הספר לבית של הזקן שלא יוצא מהבית אף פעם. עבר יום רגיל ונשמע הצלצול.

רון שאל אותי אם אני זוכר. אמרתי לו שאי אפשר לשכוח.

הרמנו את הכיסאות שלנו לקחנו את התיק והוצאתי את הרשימה מהתיק

*פנס
*מים
*סכין מטבח
*סוללות

רון שאל אותי הכל כאן?.
ספרתי ועניתי לו שכן.
אחרי הליכה של שעה וחצי הגענו. התחרטתי על היום ההוא שהסכמתי שנלך.
רון אמר לי יאלה כנס
השבתי לו אחריך. והוצאתי את הפנס מהתיק
נתתי בעיטה בדלת והיא נפלה.
טוב זה היה קל אמר רון.
גלגלתי עיניים ונכנסנו.
הארתי על הקירות והכל היה מרוח בדם. פתאום נפל קיר פלדה שחסם לנו את הדרך החוצה. הפנס נכבה רון אמר תחליף סוללות. עשיתי כדבריו. שהפנס נדלק רון לא היה לידי כיוונתי את הפנס לכיוון הריצפה וראיתי שביל של דם שמוביל לחדר השינה של הזקן. תפסתי אומץ ונכנסתי. ראיתי את רון קשור לכיסא עם סכין בתוך הבטן שלו. ואז שמתי לב שהסכין שבתיק שלי לא נמצאת שם. אבל הסכין שהייתה תקועה בבטן שלו לא הייתה דומה לזאת ששלי. הרגשתי שמשהו מטפטף עלי כיוונתי את הפנס לתקרה וראיתי את בן תלוי. ואז נזכרתי שאמרו לנו בכלל שהוא נסע עם המשפחה שלו לאפריקה. מה שהרגשתי שטיפטף עליי היה הדם שלו. לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את הסכין שלי. מסתבר שהוצאתי את הסכין מהתיק בזמן שחיפשתי את הסוללות ושחכתי להחזיר. לקחתי את הסכין והוא שימש אותי כמברג להוצאת הברגים שמחזיקים את החלונות. בגלל שזה היה בית ישן אז זה היה ממש קל להפיל את החלון. רצתי בכל הכוח. לפתע חשתי בכאב שאי אפשר להסביר. עד כדי כך שנפלתי מהרגלים. הבטתי אל עבר רגלי וראיתי קליע שיושב בתוך פצע עמוק. הסתכלתי אל החלון שממנו ברחתי וראיתי סניפר (סוג של רובה צלפים) באותו הרגע הבנתי שירו בי. הוצאתי את הקליע בעזרת הסכין. שפכתי על הפצע מים והתעלפתי מרוב כאב.

קמתי במקום חשוך ולפתע…..

(המשך בחלק 2)שיעלה היום בשעה 21:00