יום הזיכרון לחללי צהל

בסיפור זה אני אספר לכם מה עובר עלי ביום הזיכרון לחללי צהל.

יום הזיכרון זה היום שהכי קשה לי, אומנם אף אחד ממשפחתי לא מת במלחמה אבל כן מתו כמה בלי קשר. כשהייתי קטנה לא ידעתי שזה לחללי צהל, חשבתי שזה לכל האנשים. בת דודתי נדרסה לפני שנולדתי, זה היה מאוד קשה, ודודי נרצח, ירו בו ברובה כשהייתי בת שנה. ביום הזיכרון תמיד התאבלתי אליהם, זה פצע שלא נסגר. אחרי שהבנתי שזה יום הזיכרון לחיילים, היחתי ביום הזה עוד יותר עצובה. חשבתי שלא נותנים כבוד לכל אלה שמתו לא מזקנה ולא במלחמה. החלטתי שאני לא מתייחסת רק לחיילים אלה לכל המתים. ומאז, זה היום הכי קשה לי בשנה. וזאת הסיבה שהיום לא הלכתי לבית הספר. ומה עם משפחתי? ההורים שלי הסכימו שהשאר והאמינו באמת, אחותי בכלל לא יודעת מזה ואחי חושב המצאתי את זה בכדי לא ללכת לבית הספר…