כותבתואוהבת
מבוסס על צידה של הבת, מהחיים האמיתיים שלנו

הסיפור שביניהם…2

כותבתואוהבת 30/04/2017 607 צפיות אין תגובות
מבוסס על צידה של הבת, מהחיים האמיתיים שלנו

היא לא מבינה אותו יותר, אחרי אותו רצף של ימים נהדרים, הם סוף סוף הסתדרו.
אבל יכול להיות שהיא לקחה צעד אחד גדול מידי.
קפצה למטרה רחוקה מידי.
הוא כנראה עוד לא מוכן, או שהוא לא בכלל?
מה הוא לא?
אוהב. או שכן, והוא לא מראה זאת.
היא רוצה לשאול, לברר, לבדוק.
אבל היא תשמע מחשידה והוא ידע על כך, ואז יהרס כל סיכוי קלוש שאי פעם היה להם.
"למה הוא לא מבחין בי?"
היא חושבת.
"אני לא מספיק טובה בשבילו?"
"או שהוא חושב שהוא לא מספיק טוב בשבילי?"
פניו חתומות. אך עיניו עצובות.
משהו קורה שם בפנים, בתוכו.
בתוך הלב שלו.
והיא רוצה, מאוד רוצה שהוא יפתח אליה, יאמר לה את האמת שהיא רוצה לשמוע.
אבל האמת יכולה גם להכאיב.
היא לידו פיזית, אבל נפשית הוא רחוק מאוד.
היא שם כשהוא צריך עזרה, כמעט תמיד.
גם כשהם רבים.
והם רבו בעבר, אפילו ככה סתם בלי סיבה.
הייתה תקופה שהיא שנאה אותו והוא אותה.
אבל תקופה זו חלפה ועברה.
פניו עדיין חתומות עיניו בוהקות באור השמש, פיו מהסס, אך הוא מסתיר כל רגש.
וברגע יחיד מתנוסס חיוך קטן על שפתיו.
חיוך שמיועד לה, הוא מסתכל עליה ומחייך.
וכשהיא מפנה את מבטה, הוא צוחק או מנסה להתחמק משיחה איתה.
היא מדברת עם חברותיה, צוחקת, מחייכת ויפה.
הוא מתבונן בה, מהרהר.
וכאשר הוא מתבונן בה יותר, הוא קולט עיניים עצובות.
הוא לא יודע מה לעשות, היא לא תיגש אליו.
והוא לא יכול לגשת אליה, הוא לא רוצה שתהיה עצובה.
הוא לא יוכל לנחם אותה, גם אם רק הוא ידע.
היא לא רוצה להראות חלשה, לא לידו ולא ליד אף אחד.
היא עוטה את המעטפת המגנה שלה ברגע של חולשה.
היא עברה דברים שלא יוכל לתאר, וגם שלא ירצה לתאר.
יש לה ניסיון, חלש זה פגיע.
ופגיע מושך טורפים, טורפים שלא אוכלים אלא פוגעים.
בגוף אין לה צלקות.
אבל בנפש יש.
לא!
היא לא תוותר לעצמה!
גם אם להתרפק עליו לבכות יעשה לה טוב.
להוציא את כל הגועל והכעס שנמצא מתחת למעטפת של החיוך.
החיוך הוא רק הסחת דעת מהעיניים ההעצובות.
המקום היחיד שבו תבכה יהיה לבד.
ולא תצא עד שהדמעות יתייבשו והעיניים ירגעו.
הוא רוצה לדעת עוד אבל מהסס לשאול.
זה נראה שהעמדת הפנים שלה עובדת גם על חברותיה הטובות.
ככול הנראה היא לבד בעניין הזה.
אין מי שיבין ואין את מי לשתף.
היא תקועה בבועה של עצב, דיכאון ובדידות.
אין לו דרך להיכנס ולה אין דרך לצאת.
גם כשהיא מנסה שלא, היא מתבלטת בעיניו, תמיד יראה אותה.
שונה, באופי, בהליכה, בבחירות.
היא לא נמרחת עליו או על אף אחד אחר.
שומרת מרחק. גם אם היא לא מראה את זה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך