פסיכה וקופידון-פרק 13
קופידון אחז בידה של אהובתו,פסיכה כשלפתע חש בטעמו המר של המוות בשפתיו.
הוא החויר לפתע,מתקשה לנשום.תחילה,לא הבין מה קורה לו.הוא חטף סחרחורת איומה.קצב הלב שלו הואץ פתאום בצורה מוזרה ובלתי מוסברת.לוקה בקוצר נשימה.
"מה קרה?"שאלה אותו פסיכה כשהם ניגשים הצידה.
"לא יודע,"אמר מסוחרר,"קשה לי לנשום."
"מה קורה לך?"שאלה.
"הרגשתי טעם מתכתי של רעל כששתיתי את היין."ענה בקול חלוש,מתמוטט אל הרצפה באפיסת כוחות.הוא חש כאבים עצומים בכל גופו,כשהרעל זורם בדמו.
"רעל?"שאלה פסיכה,לא מאמינה שזה קורה.."אבל,מי ינסה להרעיל אותך?"
"זו אימא שלי.."הבין בעצמו,בחושיו המופתחים מאוד.הוא הרי מלאך.חושיו הרבה יותר מפותחים משל אדם בן תמותה.
"אימא שלך?..אני לא מבינה.."ניסתה פסיכה להבין.
"היא ניסתה להרעיל אותך,ואני..כניראה החלפנו כוסות."הסיק מסקנות,יודע שלא נותר לו עוד זמן רב עד שהרעל יגיע אל הלב ויגרום לו להפסיק לפעום.שכן,הוא העדיף שטוב שכך.שכן הוא שתה את הרעל ולא פסיכה.הוא,לא היה משנה דבר.שכן,מבלי לדעת,הוא הציל את חייה.
"קופידון.."רכנה מעליו,אובדת עיצות.
" את היא הלב שלי,פסיכה.."אמר, חש בפעימות האחרונות.מקדיש אותן לפסיכה,אהובתו.מביט בה,בפעם האחרונה,נוגע בפניה,מוחה את דימעותיה בכף ידו.
כשכעבור שניות,חדל ליבו מלפעום בחזהו המושלם.
"לא!!!"בקעה לפתע צעקת שבר מגרונה של פסיכה,כשכול הסובבים הביטו בה כולל אימו של קופידון שרצה אליו במהירות.
"הו,לא!!!"קראה,"מה עשיתי?? מה עשיתי??!"
"הרגת אותו!!"קראה פסיכה בדמעות,"הרגת את בנך במו ידייך!"
ונוס הזיזה אותה הצידה,רוכנת מעליו וזועקת זעקות שבר מזילה דמעות על בנה המת.
"אני כל כך מצטערת..מתוק שלי!"קראה ונוס,אוחזת בגופת קופידון.
יומה המאושר של פסיכה,הפך ליום אבל.
אימו השכיבה אותו במיטה שלו,מכינה אותו ליום הלויתו.
אין רגע שלא הצטערה על מה שעשתה.חושבת,חופרת בנפשה,מחפשת דרך להשיבו אל החיים.
"זהו עונשך."אמר לה הנשר,"ניסית לחבל באושרו ולבסוף הרגת אותו במו ידייך.ובשביל מה? בשביל גוואתך? כמה מיותר."
"אעשה כל דבר בשביל להשיבו לחיים."אמרה בבכי מר.
"לא תוכלי."ענה הנשר,"זה עונשך."
בעוד פסיכה,אוחזת בכף ידו,הקרה.הקפואה כקרח.
כאשר דם,אינו זורם בעורקיו עוד.
וכן,אם אל האהבה איננו יותר,האם תהייה עוד אהבה בעולם?
האם ישוב ליבו לפעום שוב?
תגובות (1)
תמשיכי