רשימותיו של מטורף- פרק 2

יש משהו באויר. אני מריח את זה..פחד, כאב וסבל עוטף אותי. האנשים שהגיעו לפה נמצאים בתהום. הסביבה מסתכלת עליהם כאל זבל. הם כבר היו בתחתית החברה. לפחות ככה חשבו, עד שהגיעו לפה-
במרכז לבריאות הנפש יש מסורת. פגישה בכל יום שני.
יש ישיבה של כלל המטופלים עם הצוות לנושא תרופות.
במהלך הפגישה קשה היה להתעלם מההתנשאות של הצוות. זה לא היה בתוכן אלה בוויב. זה לא מה שאמרו, זה היה בעיניים שלהם.
האחות מספרת על כדורים ועל השלכותיהם. מכוונת בצורה מניפולטיבית, מתוך כוונה טובה, את הצורך במערכת ובתרופות. "החולים" ישארו חולים.
לידה נמצאת אחות אחרת עם פנקס ועט.
המטופלים יכולים לדבר. יש להם את הזכות הזאת.
אך ברגע שיש תגובה ,או אפילו גרוע מיכך- חוסר תגובה- מסתכלת עליהם בעינה הבוחנות וכותבת הערות. מבחינה פסיכולוגית המטופלים מרגישים שאחרי שנלקח מהם העצמאות- נלקח מהם האופציה להיות אנושיים עם מגרעות, כיוון שאם יעשו טעות. זה יהיה כתוב.
ואם לא, המצלמות ידאגו להשלים את החסר.
האדם בעל שתי השמות החזיר לאחיות באותה מטבע.
בחן אותם, בחן את הסביבה. הביקורת שהייתה בליבו למערכת וההסקות שלו היו הנקמה שלו.
– העולם הזה רקוב- חשב בליבו,בחצר. אדם לידו ישב על הספסל.
האדם לא יכל להתמודד יותר עם האווירה. עשה את הדבר הטבעי ביותר וצעק,
צעקה שבאה מייאוש. צעקה שבאה מסבל.
האחים זיהו התנהגות מסוכנת, רצו אליו…וקשרו אותו. הזריקו לו "תרופות" הרגעה, ולקחו אותו למקום לא ידוע לאדם בעל שתי השמות.
אחרי הזעזוע הראשוני הוא חשב
– אני אנקום בשבילו. חייבת להיות פירצה. ברגע שאמצא אותה-
-רגע….-
במרכז לבריאות הנפש יש מסורת נוספת. בכל יום רביעי מתקיימת פגישה נוספת עם כלל המטופלים והאחים. לפעמים גם מגיעים הפסיכולוגים.
בפגישה כל אדם יכול לבחור נושא שיבחר ולהביא אותו לדיון.
-זה ההזדמנות שלי!-
העיניים שלו בערו, הוא מצא את הפירצה.
חיכה בסבלות ליום רביעי.
"כל המטופלים מוזמנים לחדר ריפוי ועיסוק לפעילות!- נאמר בכריזה.
-חיכיתי וחיכיתי…אני לא אפספס את ההזדמנות הזאת-
הלך בפעם הראשונה מיזה הרבה זמן בראש מורם, מוכן לקרב הפסיכולוגי מול הטובים ביותר.
הוא כבר בלט לצוות- כיוון שראשו לא היה מכופף כמו יתר המטופלים.
הכיסאות עורמו והמעגל נוצר.
אחרי סבב של מה נשמע עם כולם
האחות פתחה ואמרה- "צהריים טובים.. מישהו הכין נושא להיום? אל תתביישו"
עמד האיש בעל שתי השמות, דבר שהיה מוזר ומהווה סיכון התחלתי, וחשב בליבו
– עכשיו זה מתחיל-