היי, מוזה? אני כאן! – מחסום כתיבה
אני יושבת, ידיי מושכות בשיערי, רגליי נרדמו מרוב ישיבה, עיניי עייפות מלהסתכל על מסך המחשב המרצד, שיניי ממשיכות ללעוס באוטומטיות את המסטיק חסר הטעם, אוזניי כבר לא קולטות את הביטלס שצורחים לי באוזניות והמוח שלי שכח מה זה לחשוב.
בסך הכל רציתי לכתוב קטע מסכן, לא לשבת שעתיים ולספוג קרינה מהמחשב.
אפילו את מה שקורה לי עכשיו, ברגע זה, אני לא מצליחה לכתוב.
אולי כדאי לי לקום, לפחות לזרוק את המסטיק.
כי ברור שאם אשב פה עוד שעה יהיה לי רעיון, נכון?
לא, אבל אם אקום לא אחזור היום לכתוב, והבטחתי לעצמי לכתוב לפחות קצת בכל יום.
אז, בקיצור, אם מוזה כלשהי קוראת את זה… אני מחכה.
תגובות (2)
היי, גם לי יש לא מעט מחסומי כתיבה ואני מזדהה איתך. אני מתחילה סיפור בהמשכים ממש היום או מחר
היי. אני חושב שמה שכתבת כאן הוא ראוי ויפה וכנא. טקסט לא תמיד חייב להיות משהו מפוצץ, יומרני או מרגש נורא. גם תיאור כמו זה, יש לו מקום כאן באתר. כל עוד הוא נכתב נכון וללא שגיאות כתיב- הוא מסקרן ויפה. לכולנו יש תקופות כאלה מן הסתם. בסוף זה תמיד עובר.