תרויאן
סיפור חדש, סיפור ראשון, תאמרו לי אם אהבתם ואם אתם רוצים המשך.

הדרך שלנו להתאהב

תרויאן 22/04/2017 727 צפיות 2 תגובות
סיפור חדש, סיפור ראשון, תאמרו לי אם אהבתם ואם אתם רוצים המשך.

"שתי! שתי! שתי!" כולם צעקו ואני לוגמת במהירות מהמשקה החריף, מנסה לא לחשוב יותר מדי על הטעם המר והנורא.
כולם ממשיכים לצעוק, זאת תחרות שתייה, למה ציפיתי? אני לוגמת מאוד כוסית, ומרגישה את הגרון צורב ונותן סימנים להפסיק.
"כןןןןן" הם מוחים לי כפיים ומחבקים אותי מכל עבר, ניצחתי איכשהוא את מוניקה, היא נראית מסוחררת וכעוסה, בורחת מן ההמון אל זרועותיו של ג'וני, החבר הדפוק שלה,
איך אני שונאת אותו.
אני מחייכת לעבר פרצופים לא מוכרים ומפנה את דרכי, ראשי הולם בחוזקה ואני מרגישה מסוחררת. רגליי לא נוסעות את משקלי ואני מרגישה שאני מאבדת שיווי משקל. שנייה לפני שאני נופלת על הרצפה, אני מרגישה בזרועה חזקה עוטפת אותי סביב מותני ותומכת בי, זה לאנדון, הבחור החדש, עדיין לא הצלחתי לדבר איתו, הוא נראה תמיד מתבודד.
"תודה" אני נשענת עליו עד שהוא מושיב אותי על הספה האפורה ממולנו.
"אין בעיה, היית צריכה עזרה" הוא אומר באדישות יתרה ומתיישב לידי,
שיערו השחור נראה פרוא וחיי.
"קוראים לי ג'ייד" אני אומרת כדרך אגב.
"לאנדון, אבל אני מאמין ששמעת, תיכון קטן" אנחנו שותקים לרגע, נותנים למוסיקה הרועשת לכפות על הדממה שלנו, לבסוף הראש שלי מתחיל להלום שנית.
"וואו, הראש הורג אותי, אני.. אני מרגישה ממש רע" אני עוצמת את עיני ומצמידה את ידי לראשי.
"בואי, הולכים"
"מה? לאן?" אני מרגישה את זרועותיו בשנית, הפעם מקימות אותי במהירות, אבל אני כמעט נופלת.
"לא.. אני לא יכולה לקום" אני נשענת עליו, מקווה שאני לא כל כך כבדה כמו שאני מרגישה שאני.
אני שומעת את צחוקו, צרוד ומחוספס.
"הבנתי אותך, אז נעבור לאפשרות ב' " אני לא מספיקה לשאול אותו למה כוונתו עד שאני מרגישה אותו לוקח אותי בידיו, מה הוא עושה?
"היי לא.. תעזוב אותי, לאן.. לאן אנחנו.." וואו פשוט כל כך כיף כשהוא לוקח אותי, ידיו חמות ומזמינות, וכשאני מצמידה את ראשי אל חזהו, אני שומעת את דפיקות הלב המהירות שלו, כן, אני בטוח כבדה.
הוא מושיב אותי לבסוף על מושב מכונית שחורה, אני מנחשת שזאת שלו.
"אתה לוקח אותי הביתה?" אני רואה את ידו מוציאה משהו, אה, חגורה. הוא חוגר אותי במהירות אבל מעביר את ידו חזרה כשהוא נוגע בבטני טיפה, לא בכוונה, אבל צמרמורת קלה עוברת בי, אוח, המגע הזה.
הוא מעביר ברפרוף את מבטו מבטני אל עיני, רואה את תגובתי, ואני נראית מבועתת, ואז הוא צוחק וסוגר את הדלת.
איכשהוא הנסיעה עוברת בשקט, אמרתי לו את הכתובת וכבר דמיינתי את עצמי במיטה החמה שלי, עצמתי עיניים וניסיתי לשמור על השקט, בעודו נוסע, נראה מרוכז בכביש, אך מידי פעם אני מבחינה במבטים שהוא מגניב לעברי, בוחן אותי.
כשאנחנו מגיעים הוא פותח את דלתי ולוקח אותי שנית, ללא מילים מיותרות, אני לא באמת יודעת מה לומר.
"מפתחות" הוא לוחש לי לאוזן.
"מתחת לשטיח" הוא מוריד אותי קלות, אני מצמידה אליי את המעקה והוא פותח את הבית.
ההורים שלי נמצאים בחופשה לשבועיים הקרובים, לכן אני סוף סוף חופשייה לעשות כרצוני, ללא הפרעות, בהחלט הייתי צריכה את החופש הזה.
"את צריכה עדיין את העזרה שלי או שאת מתסדרת מפה?" רק עכשיו אני מבחינה בעיניו, כחולות כל כך שאפשר לשקוע בהן, הוא נראה מסתכל אליי גם.
"אני בסדר" אני מסירה את מבטי מעיניו ונכנסת לבית.
לפני שאני סוגרת את הדלת אני מסתכלת אליו.
"תודה. זה היה.. יפה מצידך, שויתרת כל המסיבה והכל" אני מחייכת אליו, הוא נראה יוצא מפניו האדישות ומשמץ חיוך נראה על פניו, אבל נעלם כלא היה.
"זה בסדר, במלא רציתי ללכת" ידו מגרדת את עורפו.
"אז.. לילה טוב, לאנדון" אני אומרת במבוכה.
"לילה טוב ג'ייד" הוא מפנה אליי מבט מהסס לרגע ואז פונה בחזרה למדרגות, יורד במהירות,
ואני סוגרת את דלתי, נושמת לרווחה.


תגובות (2)

מאוד אהבתי, כתוב יפה
מושך ומסקרן לקרוא את ההמשך

22/04/2017 14:06

תמשיכי.עכשיו.זה.מושלם.

22/04/2017 14:33
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך