השמש תאיר ואתה בקושי אותה מכיר
נשמתי לתוך מפוחית
ואני חייב לספר שכשהקול התפרץ החוצה
קפצתי
אני חייב לספר שאני מפחד מהצל של עצמי
ממה שיוצא ממני
מימי שאני
וזה לא רק המראה החיצוני
שלי הוא זר
זה לא רק הדממה ששרויה בראשי
זה הרבה מעבר לכמה שניות לבד
זה חיים או מוות
זה להיות לבד
לחוש את האדמה
את הצמחים
ולהבין שגם אם תנסה
הם יותר מוצלחים
כי להם אין חיים
הם לא מגשימים
את כל חלומותיך
ששמרת בקשרים
אתה בטוח עכשיו
אתה במקלט
אבל האור בקושי חודר
ואני מבקש אל תסתנוור
כי כשתצא החוצה
השמש תאיר
ואתה בקושי אותה מכיר
תגובות (1)
אני חושבת שלא כותבים "מימי" אני חושבת שכותבי "ממי". הייתה איזו פסיחה שהייתה לא ממש קשורה והייתי צריכה לחזור עליה כמה פעמים כדי להבין . אבל מחשבה יפה, זה שהוא לא מכיר ואומר שדברים אחרים יותר טובים ממנו- דברים דוממים. בכך הצלחת להמחיש מעולה כמה הוא אולי מרגיש נחות, לא קשור וזר.