גרייס פרק 7

-המסיבה-

התחלנו לרדת במדרגות מהקומה השניה. ואז התקדמנו לעבר המדרגות שמובילות לחדר האוכל,ולבית ספר. היו שם הרבה ילדים מהפנימיה שהיו לבושים ממש חגיגי,ויפה,הרגשתי מוזר,הרגשתי שאני לא קשורה לשם,לכל היופי הזה או בכלל לפנימייה. כולם פה שמחים,מאושרים,עם מלא חברים,כאילו הם לא עברו כלום בחיים והכל אצלם מושלם.ואצלי ההפך,אני לא מאושרת,אני עצובה כל הזמן,אני שונאת את עצמי,אני שונאת הכל בעצמי,במיוחד את הצלקות,אבל הם עזרו לי ברגעים קשים,למרות שהם "זועקים" לזה שאני צריכה עזרה,שיאהבו אותי,שיקבלו אותי כמו שאני,שיעלו לי את הביטחון,שיהיו לי אנשים בחיים שיעזרו לי,שיצילו אותי מעצמי,וממחשבותי.

אחרי כמה דקות של עלייה והליכה הגענו לביניין של קומה אחת אבל די גדול. "אוקיי,אנחנו זה האולם מוכנה?"שאלה רייצל כשנעמדנו ליד דלת הבניין שהייתה פתוחה ומלאה בילדים מהפנימיה.
"אני חושבת.."מילמתי לה.
"טוב,ואת לא שמעת ממני אבל תמיד מגניבים לפה אלכוהול"אמרה ונכנסה לאולם,ואני אחריה.
הייתה מוזיקה רועשת,חלק רקדו,חלק הלכו לעמדת החטיפים והשתיה שהייתה שם,חלק ישבו ודיברו.
רייצל ישר הלכה לעמדת השתייה,כנראה בשביל האלכוהול .
היא התקדמה מהר,ואני אחריה במהירות בשביל לא לאבד אותה בין כל האנשים שם.
היא הלכה אל כמה בנים שהיו אצלם כנראה האלכוהול והם מזגו לה ושתו איתה.

אחרי בערך שעה שרייצל שתתה ורקדה ואני הייתי לידה עומדת קראו לכל כיתה ללכת לשחק אמת או חובה.
כל הכיתה שלי עשתה מעגל והתיישבה,אני ישבתי עם הרגליים שלי צמודות לחזה כרגיל ליד רייצל.
"אוקיי,אנחנו הולכים לשחק אמת או חובה,אני זאת שתמיד תשאל שאלות,ותתן חובות"אמרה ילדה מהכיתה בשם ליה.
אף אחד לא התנגד אז היא שמה בקבוק זכוכית ריק באמצע המעגל וסובבה.
אחרי כמה סיבובים זה עצר על רייצל.
"אוקיי רייצל,אמת או חובה?"שאלה ליה.
"חובה ברור"צעקה.
כולם התחילו לצחוק לכמה שניות ואז הפסיקו.
"טוב,החובה שלך זה לצעוק שאת לסבית"ליה נתנה לה חובה.
"אין בעיה"אמרה,וקמה מהריצפה צועקת ואז חוזרת לשבת.
בגלל המוזיקה בקושי שמעו אותה למזלה.
"אוקיי,קדימה ממשיכים"גיחכה וסובבה את הבקבוק.
הבקבוק עצר על לוגן.
"לוגן,אמת או חובה?"שאלה.
"אמ..חובה"אמר לאחר כמה רגעים של חשיבה.
"סבבה,חובה עליך לנשק במשך חמש שניות,את הבת הכי יפה מפה"אמרה.
מה שבטוח זאת לא אני.
הוא בטח יבחר את רייצל או את אמנדה.
"גרייס"אמר לפתע.
ליבי קפע לרגע.
"מה?"אמרתי מרימה את מבטי אליו.
"את"אמר.
"אתה מודע לזה שאמרו לבחור את הבת הכי יפה פה נכון?"שאלתי לא מבינה למה בחר אותי.
"כן,בגלל זה בחרתי אותך"אמר,וכולם הפנו אליו את מבטו מופתעים ואז אלי.
"אני?אני הבת הכי יפה פה?איפה בדיוק?אני לא יפה בכלל! אני מגעילה,אני מכוערת,איך אתה יכולה להגיד לי שאני פאקינג הכי יפה פה?"צרחתי עליו,וכולם ישר הפנו אלי את מבטם מופתעים יותר.
דמעות עמדו לי בעיניים,ישר קמתי לקחתי את תיקי,והתרחקתי משם בהליכות מהירות לכיוון היציאה.
המשכתי ללכת מחר לכיוון המחששה.
בגלל שיש את המסיבה המטומטמת הזאת,שהבכתי את עצמי בה,בטוח אין שם אף אחד.
הלכתי לשם מהר,וכשהגעתי התיישבתי בספסל הכי אחרון,והדמעות יצאו.
הוצאתי סיגריה ועישנתי.
פאק אני מטומטמת די.
עשיתי לעצמי כאלה פדיחות.
כולם הולכים לדבר עלי ולצחוק עלי בבית ספר.
אבל הבעיה האחרת היא הרגשות שלי.
אני מתאהבת בקלות.
ואני חושבת שזה עכשיו בלוגן.
שיט.

סיימתי את הסגריה,וזרקי אותה לפח.
הוצאתי מהתיק מראה ומגבונים.
ניקיתי את כל האיפור שהיה עלי,וקמתי לצאת.
בכניסה עמד לוגן.
נבהלתי לרגע,אבל ישר עקפתי אותו.
"גרייס"הוא אמר.
התעלמתי ממנו והתקדמתי מהר לכיוון החדר.
עליתי במדרגות,בדרך מוציאה את המפתחות,ופותחת את הדלת ונכנסת.
סגרתי אחרי את הדלת נועלת אותו,שמה את תיקי לצד המיטה המתקפלת.
הורדתי את נעליי מרגליי,והלכתי לארון הבגדים,מוציאה משם פיגמה.
נכנסתי למקלחת להתקלח.
יצאתי לבושה בפיגמה,מתקרבת למראה ועומדת מולה.
בחנתי את עצמי.
מה בדיוק יפה בי?.
הפנים שלי לא יפות.
הגוף שלי לא יפה.
במיוחד העור שעוטף אותו.
עם כל הצלקות.
אני פשוט שונאת את עצמי.
התרחקתי מהמראה והלכתי לישון במיטה שלי.
למזלי מחר שבת.
מקווה שרייצל לא תזכור כלום,ותגיד משו.
כנשכבתי לא יכולתי לעצור את הדמעות.
וכך נרדמתי.