משימה
ואסילי התרווח על מושבו מתוך ציפייה לעוד יום של בטלה נינוחה. במחצית השעה הקרובה יקרא לפרטיו את העיתון היומי המונח על השולחן לפניו, ואחר-כך ילגום קהווה מהבילה מתוך ספל חרסינה בלוויית לחמנייה מעלה ריח ניחוח, חצויה לשני חלקים שווים בדיוק, כפי שאהב, ומרוחים בריבת אוכמניות ערבה לחיך. לאחר סיום ארוחתו הזעירה ידון עם פיוטר ואיגור, חבריו למשרד, על משחק הקלפים במוצאי שבת האחרונה, ובשמועות על ראש המשמר, שיש אומרים שהוא רואה חיים עם אשת מנהל הארכיב. מחשבות אלו נקטעו באחת כאשר נכנסה ילנה המזכירה ואמרה שהמנהל פטרוב מבקש לראותו. ואסילי קיפל את העיתון והלך אל חדרו.
"אה ואסילי, מה טוב לראות אותך כה נמרץ ורענן בשעת בוקר זו. בזכות עובדים מסורים כמוך יצא שמעה של מחלקתנו למרחוק."
ואסילי הנהן בהסכמה והמנהל המשיך, "אתמול בערב הגיעה טלגרמה דחופה מעיר הפלך לשלוח שבעה שקי תבואה, במשקל שלוש מאות ועשרים ליטראות בדיוק, לעיירה ק. מעבר לנהר. הרכב איוון כבר רותם את הסוסים ובעוד מספר דקות יעמיסו את השקים ותוכלו לצאת לדרך. ילנה מכינה את שטר העברת המטען אשר בעזרתו תעבור את שתי תחנות הבדיקה בדרך. הרכב יעשה את כל העבודה הדרושה וכל תפקידך הוא לפקח על המהלך התקין של המשימה בעזרת השטר אשר בידך. כאשר תגיע לעת ערב לעיירה תמסור את המטען ותוכל לנוח באחד מחדרי האירוח אשר בקומה השנייה בבית המשמר. בבוקר המחרת תחזרו לכאן שניכם, הרכב ואתה."
ואסילי יצא אל המחסן וראה כי שקי התבואה כבר עמוסים על העגלה והרכב, איש כבד גוף עם פנים סמוקות, יושב על מושבו. ואסילי הצטרף אליו ויחדיו יצאו לדרך.
היה יום יפה, רוח קלה נשבה, והסוסים הרעננים שעטו לאורך הדרך שהתפתלה בין כרי דשא וחורשות עצים מלבלבים. אל תחנת הבדיקה הראשונה הגיעו כעבור שלוש שעות וחנו בחצר התחנה. הרכב הוריד את שקי התבואה במחסן ונעלם בבית המרזח מעבר לדרך. ואסילי המתין בסבלנות ואחרי עשרים דקות מנהל התחנה קרא לו.
" תשמע ואסילי, שקלנו את שקי התבואה במטענך והמשקל הכולל הוא שלוש מאות וחמישים ליטראות ולא שלוש מאות ועשרים כפי שכתוב בכתב המטען שבידך. נסיעה עם שטר מטען שאינו מתאים לכבודה הוא עניין חמור ולא תוכל להמשיך ככה במסע."
"אבל זהו המטען שקבלתי והוא נשקל לפני יציאתי לדרך" אמר ואסילי.
"ואף על פי כן, לא תצא. אבל תירגע, אל דאגה, אנחנו נפתח שני שקים ונוציא מתוכם שלושים ליטראות, ואז המטען יתאים לשטר ותוכל להמשיך בדרכך."
בשעה שהמטען העודף הוצא מן השקים ואסילי הלך לקרוא לרכב ומצא אותו מתנדנד קמעה לאחר שלגם כמה כוסות של יין שרוף. יחד חזרו כשהרכב נשען על כתפו. שני רכבים אחרים שהיו במקום עזרו לואסילי להחזיר את השקים לעגלה וגם עזרו לו להעלות את הרכב למושבו שכן בקושי עמד על רגליו.
יצאו שוב לדרך ואחרי מספר דקות שמע ואסילי קול נחירות וראה שהרכב ישן שנת שיכורים עמוקה. למזלו הסוסים ידעו בעצמם את הדרך ואחרי כשעתיים הגיעו אל שפת הנהר. כאן היה עליהם להמתין לבוא עגלות נוספות. כשהגיעו עוד שלוש עגלות המעבורת התקרבה לגדת הנהר והיה עליהם לעלות עליה. ואסילי משך במושכות אבל הסוסים סרבו לזוז. הוא ניסה לדבר על ליבם אבל ללא הואיל. כיוון שהעגלה שלו חסמה את הדרך למעבורת ירדו ממנה שני גברתנים, תפסו את הסוסים ברסן שלהם ומשכו אותם אל הסיפון. שאר העגלות המשיכו בעקבותיו.
המעבורת הפליגה ולאחר זמן מה הגיעה אל גדת הנהר ממול. הסוסים, שקודם סרבו לזוז, לא היססו הפעם וירדו ממנה במהירות. נשאר להם עוד מהלך של כשלוש ורסטאות עד לתחנת הבדיקה הבאה. הסוסים שהיו כבר יגעים קצת מהדרך פסעו במתינות, אבל לבסוף הגיעו בשעת אחר הצהריים. הרכב עדיין ישן שינה עמוקה ואי אפשר היה להעיר אותו. לא היו במקום רכבים נוספים וואסילי נאלץ לפרוק את השקים בעצמו. הוא עמס על גבו שק אחד שלא היה מורגל במשקלו, העביר אותו למחסן והוריד אותו על מתקן השקילה כשהוא נושם ונושף. היה עליו לנוח כשתי דקות כדי שנשימתו תירגע. אחר כך חזר והעמיס את השק השני. מנהל התחנה שהיה במקום לא האיץ בו.
"אל תמהר ואסילי יש מספיק זמן".
לאחר שהצליח, בהפסקות ארוכות, להעביר את כל השקים ישב לרגע ליד שולחן בפינה כדי שליבו, שהלם בפראות, יירגע ויחזור לקצבו הטבעי. הוא לא ממש הופתע שמנהל התחנה, שהצטרף אליו לאחר מספר דקות, בישר לו שמשקל המטען היה שלוש מאות וארבעים ליטראות והיה צורך להוציא עשרים ליטראות מן השקים כדי להתאים את המשקל לכתוב בשטר.
בינתיים הגיעו למקום עוד שתי עגלות והרכבים שלהן עזרו לואסילי להעמיס את השקים בחזרה על עגלתו. כל אותו זמן הרכב לא זז, ישב על מקומו שקוע בשינה ומסרב להתעורר. כשיצאו שוב לדרך השמש כבר נטתה לשקוע וכשהגיעו לבית המשמר בעיירה ק. הייתה חשכה מלאה. מנהל התחנה קיבל אותו בסבר פנים יפות.
"שב ואסילי, מיד נגיש לך כוס תה. אנחנו נטפל כבר במטען."
כאשר מנהל התחנה התיישב לידו כעבור כמה דקות וסיפר לו שמשקל המטען היה שלש מאות ושלושים ליטראות, והם נאלצו להוציא עשר ליטראות כדי להתאים אותו לשטר, לפני שיכלו לאחסן אותו. ואסילי כמעט לא שמע ולא היה אכפת לו. המנהל ליווה אותו אל חדרו בקומה השנייה והזמין אותו לסעודת ערבית בעוד כמחצית השעה. ואסילי חלץ את מגפיו והתכונן לצאת לשטוף את פניו וידיו מאבק הדרך. הוא הרגיש שגבו בוער ומשקולות עופרת תלויות על רגליו. לפני שיצא אל חדר הרחצה נשכב בבגדיו לרגע על המיטה כדי לתת מעט מרגוע לגופו הדואב.
כשהתעורר בבוקר לא ידע היכן הוא.
תרגום לאנגלית:
Mission:
עוד סיפורים: https://www.tale.co.il/author/urila/
כפתורים
סיפורים מאת אורילה
הוצאת אופיר ביכורים:
https://www.ofir.org.il/product/כפתורים
תגובות (0)