לעזאזל! אני שוב לבד!

לעזאזל!אני שוב לבד! איך זה שוב קרה?
אני יודעת את התשובה, זאת אני האשמה.
אני מרחיקה אותם ממני ללא שום כוונה.
אני גורמת להם לברוח במורא ופחד.
אני הגורמת להם לצאת מחדרי בעודם נסים על חייהם.
אינני יודעת בדיוק לשים את אצבעי על מה אני עושה.
מה אני עושה שגורם להם להתרחק?
אך אני משערת שזה בגלל הקטע הקטנטן של הפגיעה העצמית,
זה קצת מרתיעה אנשים. לא?
או אולי זה הדבר הפצפון הזה שקורה לי לפעמים,
זה שאני יורדת לגמרי מן הפסים ושוקעת בדיכאון עמוק ללא דלת יציאה.
אולי זה בעצם זה שאני קצת, ממש מעט, נפגעת מכל דבר פעוט,
קצת בוכה , קצת עושה ברוגז ילדותי, אך קצת הרבה נפגעת.
אה, ניראה לי זה בכלל בגלל שאני נוטה לפעמים, לפגוע באנשים התמימים.
כאלה שלא עשו כלום לאיש אך בכל זאת סובלים מבריונים.
כאלה, שרק במקרה נקלעו לידיי המתעללות ועכשיו הם ייצאו ממני עם טראומות קשות.
אולי זה בעצם, בגלל שאני דפוקה מעצם היותי אני.
אני אני ואני קצת גרועה בלהיות אני ולכן אני ועוד אלפי אחרים שונאים להיות בקרבתי.
כן, ניראה לי שמצאתי מה אני עושה שמרחיק אותם ממני.