פעם זה לא היה ככה
היום אני כועס, ולא מסיבה מסוימת.
אימא אומרת שפעם זה לא היה ככה
מה?
כל הרצח בעיתונים, אונס קבוצתי. מי שמע על אבא שרצח את ילדיו והתאבד? ואם זה היה, ככה נפתחה המהדורה. בזעזוע. בשנאה. בבושה.
יוני אומר שפעם זה לא היה ככה
הוא לא עוצר אפילו לנשום
הוא אומר: 'אני אומר' בקול מנופח וממשיך,
שהיום כולם באינטרנט, בפלאפונים, בזבל. רואים פורנו והאח הגדול. לא הולכים לספריות, לא קוראים ספרים. לא יודעים לקרוא.
בושה. זעזוע. גועל
אפרת אומרת שפעם, בעבודה הישנה, זה לא היה ככה.
עכשיו, בתל אביב, כל הצעירים סביבה קוראים לה גיברת ובהפסקות היא יכולה לשמוע אותם מדברים.
בושה. הדור היום. גועל.
איך הבנים והבנות מדברים. באיזה שפה.
ומי מתלבש ככה לעבודה?
אבא גם אומר שפעם זה לא היה ככה.
המבט שלו רציני ונוצץ בחוכמה, או שזה המנורה שמשתקפת במשקפיים:
פעם לא היו כל כך רדודים. היום הכל מזוייף. קוראים לזה פוליטקלי קורקט, שוויון וסובלנות. אבל האו"ם רק מדבר, העיתונות רק מדברת (צבועה). ואנשים מעמידים פני עוורי צבעים, בחוץ.
(והיום)
היום אני מקשיב לכולם וכועס, ולא מסיבה מסוימת.
(אני גם לא מראה להם את זה)
למה?
אני שומע אותם מדברים על פעם, הוא לא כמו היום, פעם, ואף פעם לא הייתי בו; בפעם.
אני מדמיין אותו בשחור לבן
תגובות (10)
אהבתי את המחשבה
גם המבגורים שאני מכירה אומרים את זה כל הזמן，אני מניחה שמה שהיה פעם לאכמו היום אבל אני תוהה לעצמי איזה הבדל משמעותי יש חוץ מהבחינה של הטכנוללוגיה כי מעבר לזה כמו שאמרת אין הבדל כי גם אז היה רצח וכל השאר…
אהבתי
פעם לא כזה מדהים כמו שגורמים לו להראות, יש אנשים שמייפיפים את התקופות האלה יתר על המידה. (לא שעכשיו כיף חיים, לגמרי דפיקות רצינית, אבל בכל דור היה משהו)
לפעמים זה מעצבן אותי שאומרים 'פעם זה לא היה ככה', בקלות אפשר להסתכל ולראות שגם פעם היה שנאה, רצח, פשע ומרדנות. פעם באמת לא היה כזה מדהים כמו שגורמים לו להראות, פשוט המחשבה האינטקסטיבית של בן אדם זה על העבר ולזכור את הדברים הטובים ממנו, אבל אני בטוחה שגם פעם הסתכלו על הצעירים ואמרו 'פעם זה לא היה ככה'.
אינסטקטיבית*
העולם מתקדם אין יותר קבוצה של אנשים ללא טלפון, אין חבורה בלי זה שמקלל כל מילה שניה.
קטע מעולה. הוא כל כך נכון ומוכר ואהבתי את הנימה שבה סיפרת את הסיפור – כאילו קצת מזלזל (הקטע עם ההשתתפות במשקפיים היה כלכך טוב), קצת ציני, קצת כועס. כתבת טוב.
(ואל תכריח את עצמך לכתוב על דיסני וקשתות בענן או חדי קרן, תכתוב על פיצה (יצא חג וואו))
כרגיל אתה כותב נפלא, המוח שלך שופע רעיונות ואת הרעיון הזה נהניתי לקרוא. הייתי צריכה להיתקל במשהו כזה באיזשהו שלב בחיים שלי, משהו שכתוב ככה. משום מה לא קרה.
מוכרחה לציין שאני כבר לא טורחת אפילו לקרוא את שם הסיפור, אתה אחד הגולשים הבודדים שמבחינתי רק לראות את התמונה שלו פה מספיק בשביל לדעת ששווה ללחוץ.
אני היחידה שהלכה לספרייה. בשנים האלו בבית ספר. והספרנית כמעט בוכב כשאני באה והיא מזמינה רק בשביללי ספרים. זה מעציב אותי. הכל מעציב אותי. זה עולם מקולקל ואם הייתה בידי אפשרות הייתי רוצה לשנות אותו
בקשר לספרים ולפעם באמת הדרדרנו. אני יושבת בבית סבי וסבתי בשבתות ומתמוגגת מקריאת ספרים ישנים. אבדו סופרים מן הארץ… אבל אלימות תמיד היתה: שואה, מסעות צלב, אינקוויזיציה, פוגרומים ועוד היד נטויה.
כתיבה כשרונית ומעניינת. ממליצה לקרוא על Juvenoia.