הלוואי ש…- פרק 7
"למה דווקא אנחנו?" רטנה נערה אחת. עינייה היו חומות ושערה שטני. "אלה… תהיי נחמדה" העירה ג'נה. והבטתי בכולם. ג'נה לקחה אותי לחדר מוזר עם שאר חברי הנבחרת שלה. הנבחרת הייתה בעלת עשרה חברים:
ג'וני- עיניו היו כחולות כים ושיערו יום כמו פרוותו של דוב, והוא באמת היה רך כמו שהיה נראה לעין.
מלודי- עינייה אפורות ושיערה ג'ינג'י כמו גזר ומקורזל כמו הפרווה של כבשה.
יונתן מיכאל ולנדן גם היו חלק מהצוות משום מה.
אלה- שהכרתם כבר קודם.
ג'יימס, ג'נה ומארק- הוא היה בערך בגילה של ג'נה. היו לו עיניים בצבע דבש ושיערו בלונדיני ומקורזל.
ועכשיו כשאני איתם, הם אחד עשרה. "טוב. עדיף שנעשה לך היכרות עם הנבחרת, לא עם החברים" אמר ג'וני. הייתה לי הרגשה מוזרה שהוא מנסה להפחיד אותי. "אל תלחיץ אותה על הרגע הראשון" אמר ג'יימס ונעמד לצידי. התחלתי לחשוד כשראיתי אותו מחייך. "תן לה להבשיל קצת קודם. שתכיר לבד ואז העבודה קלה יותר" אמר בחיוך, והיה נראה שג'וני אהב את הרעיון. "ג'נה! אני רוצה לחזור הבייתה" אמרתי. ג'נה הביטה בי בדאגה. "אנחנו לא יכולים" אמרה ג'נה. "ברור שאתם כן. אתן הכנסתם אותי לכאן, אתם תוציאו אותי מכאן" אמרתי במעט תוקפנות. הייתי עושה הכול בשביל לראות את הוריי עכשיו. "לא, לא הבנת. אנחנו לא יכולים גם אם היינו רוצים. ללא כרטיס אישור ממנהל המחתרת- ארת'וי, אי אפשר להכנס ולצאת" הסבירה אלה בליגלוג. "למרות שהיה ממש מהנה אם הבת של האיש שהתחיל הכול לא הייתה פה" רטנה. והבטתי בה. "איך אבא שלי קשור לכול זה?" שאלתי בחשד. שמתי לב שחלק נראו לחוצים. "אני פשוט אחסוך במילים. האבא המדהים שלך הורג חפים מפשע בשביל המטרות האנוכיות שלו. הוא הקים לעצמו עיר שלמה לפי איך שרצה. הוא הרחיק אותך מהעולם שבחוץ בשביל שלא תדעי כלום. ועכשיו הוא עושה עסקים עם אנשים מסוכנים ובגללם העולם נהפך למקום מסוכן" אמרה אלה. "אבא שלי הוא אדם טוב! אין סיכוי שהוא עשה דברים כאלה" אמרתי. "את באמת מכירה את אבא שלך כמו שאתם חושבת?"
"ברור שאני מכירה אותו, הוא אבא שלי"'
"את יודעת מה הוא עושה? העסקים, העיניינים האישיים? את יודעת על מה הוא עובד?" שאלה. היססתי לענות. אני לא באמת ידעתי על מה הוא עובד כי גם כששאלתי, הוא לא ענה לי. "כמו שחשבתי" מילמלה אלה בחיוך. "אני לא יודעת במה הוא עוסק, אבל אני יודעת שכול מה שהוא עושה הוא טוב. לפעמים משיגים תוצאות בעזרת עבודה קשה" אמרתי. "מה שאומר שהוא לא היה שם עלייך רוב הזמן. הוא בטח קנה לך המון דברים בשביל להסתיר את העובדה שהוא לא איתך. תרשי לי לשאול אותך: את באמת חושבת שהם מחפשים אחרייך עכשיו? הרי את בעצמך אמרת שהוא עובד קשה". היא באמת הקשה עלי לענות. 'לפעמים העבודה הקשה ביותר היא המזיקה ביותר'. היא נזכרה במשפט שמישהו אמר לה זמן רב לפני כן.
"אלה! תלמדי מתי לשתוק!" צעק מארק. "אני רוצה ללכת הבייתה" אמרתי. ניסיתי לא להישבר, לא לבכות, לא לרעוד או להיראות חלשה. ואני חושבת שהצליח לי די טוב. "אנחנו לא יכולים" אמרה ג'נה שוב. זה היה נראה כאילו היא עצובה בשבילי.
כאילו היא חולקת את אותי הרגש של געגוע הבייתה.
תגובות (0)