שביתת רעב
שביתת רעב.
מישהו הולך ברחוב,
עכשיו המישהו הזה הוא לא בדיוק בנאדם הגיוני, הוא מחביא בכיס של המכנסים שלו סכין, והוא הולך לו, ואף אחד לא יודע שיש לו סכין במכנסים, והוא הולך במטרה לרצוח כמה שיותר עוברי אורח, בהזדמנות שתהיה לו, למה הוא עושה את זה? כי אין לו שכל ואין לו חינוך ואין לו מוסריות ואין לו מצפון והוא כנראה ממש דפוק.
בכל אופן, בינתים, הולך לו ברחוב עוד מישהו, שמאיזושהי סיבה התקבל למשטרה או לצבא, והוא הולך לו ברחוב במטרה להגן על אזרחים, אולי הוא לא הבנאדם הכי מדהים בעולם, אבל הוא מסכן את עצמו בכל רגע ורגע, רק על מנת להגן על אזרחים, שלא ידקרו אותם או יירו בהם או יפוצצו אותם במטען חבלה, הוא הולך לו, ברחוב, ועושה את מלאכתו, להגן.
ואז הבחור הראשון נתקל בבחור השני,
ואז אמא עם ילדים נקלעת למקום, והיא נרצחת וגם כל הילדים שלה נרצחים,
ואז כל אחד מהם נשלח למקום אחר:
הראשון נשלח לבית חולים ואז לכלא,
והשני נשלח גם לבית חולים ואז אם אין לו הרבה מזל אז גם לבית הכלא,
בכל אופן הראשון שנמצא עכשיו בבית הכלא, מחליט שהוא לא רוצה יותר לאכול ולשתות,
שביתת רעב.
אז מה החוק אומר?
הזנה בכפייה.
למה החוק אומר הזנה בכפייה אם הבנאדם לא רוצה לאכול ולשתות?
הומניות.
לפי החוק זה הומני להאכיל בכפייה אסיר שלא רוצה לאכול.
לפי חלק מהרופאים זה לא הומני,
אבל אף אחד לא מקשיב להם.
לדעתי גם זה לא הומני להאכיל בכפיה אסיר ששובת רעב.
למה?
כי זה לקחת לו את הבחירה למות.
לא משנה שהאסיר מקבל על עצמו שביתת רעב בידיעה שלא יתנו לא למות.
לדעתי צריך לתת לו להתמודד עם הרעב,
כמובן להציע לו אוכל כרגיל, אבל פשוט לתת לו את הבחירה אם לאכול או לא,
ואם האסיר יחפוץ במוות, אז לאפשר לו למות ברעב, כמובן באופן שהוא יכול לאכול ורק פשוט בוחר שלא לאכול.
אבל החוק אומר אחרת.
החוק כופה על האסיר השובת רעב לאכול.
וזה בעיני נורא ואיום.
קודם כל כי זה מעודד שביתת רעב,
כי השובת רעב מניח שלא יתנו לו למות,
והסיבה השניה היא כי זה לקחת לאסיר את הבחירה או את האפשרות להתאבד.
והרי בין אם נודה בזה ובין אם נתחמק מזה – חלק מהקונספט של לכלוא פושעים הוא לתת להם את הבחירה החופשית למות.
כי בתוך הכלא, אין להם הרבה בחירה,
והדבר היחיד שבאמת יש להם בחירה בו זה אם לחיות או למות,
ואיך אפשר מבחינה מוסרית והומנית לגזול מהם את הבחירה הזאת.
אלא אם שזה משרת איזשהו אינטרס.
כי מה חושב לעצמו אותו רוצח שרצח אמא ואת הילדים שלה בדם קר באמצע הרחוב?
שצריך ״לרחם״ עליו אם הוא יבחר שלא לאכול,
ולמה צריך לרחם עליו?
כי גם הוא ״בנאדם״..
וכל הקונספט הזה של לתת לחלאות את הרחמים שהם הוזים שמגיע להם –
הוא קונספט לא בדיוק הגיוני או נכון או מוסרי או הומני.
אם אותו מטומטם חפץ להפסיק לאכול את האוכל שמשלם המיסים מממן לו בחינם מבחינתו, אז שיבושם לו ושיפסיק לגזול אותנו, ושיהיה לו ״בתיאבון״ עם זה.
אבל בכח לדחוף למטומטם הזה אוכל בכפיה זה בוודאי לא מוסרי הן כלפיו והן כלפי מי שמשלם על זה בדמיו, תרתי משמע.
תגובות (2)
נכון מאוד, מסכימה עם כל מילה, חוץ מזה שאני חושבת שאי אפשר להשאיר אצל האסירים האלה את הבחירה אם למות, כי אם הם החליטו בשביל אחרים אם הם ימותו או יחיו, למה שניתן להם לבחור לעצמם? למה שניתן להם להתחמק ממאסר עולם או מהעונש שלך על יידי למות. האמא והילדים לא בחרו מתי למות ואיך, למה שהוא יבחר?
ממתי לבן אדם יש את האפשרות להתאבד? כמובן שיש לו את האפשרות לנסות, וכמו במציאות כך בבית כלא, אבל אחרים יעשו הכל כדי להצילו. הם לא יניחו לו למות, לא משנה מי הוא והיכן נמצא. אסיר יכול להתאבד בבית כלא בדיוק כמו במקום אחר (מנת יתר של סמים, תלייה וכו'), רק שבמקרה הזה יהיה יותר קל לתפוס אותו, כיוון שיש מצלמות אבטחה ועוקבים אחריו. אבל מעולם לא ניתנה לנו הזכות. זה שאנשים עושים את זה לא אומר שהייתה להם הזכות, זה אומר שאף אחד אחר לא ידע שהם מפרים את החובה שלהם לחיות. לו היו יודעים, לא היו מניחים לו לעשות את זה.
הזכות למות לא נמנעת רק מאסירים, היא נמנעת מכולם. ההבדל היחיד הוא שיותר פשוט לעקוב אחרי זה בבית כלא. והסיבה לכך, לדעתי, היא שאנחנו חיים בשביל אחרים, לא בשביל עצמנו.