כשמתמודדים עם העולם

הכתיבה היא כמו תרופה, כטיפול וכמרגוע, לאנשים רבים. בה אתה מוצא בית ומקלט חם כשבחוץ הכל נעשה זר ומנוכר.

באופן זה אתה יכול לבטא את כל אשר על ליבך, לאפשר לעצמך להעמיק פנימה ולחקור את פנימיותך.

לולא הכתיבה, לולא התסבוכת, לולא הקושי והאתגר, לעולם לא נצליח לבחון ולאמוד את טיבנו האמיתי.

ייתכן אף שקיימים בתוכנו משאבים וכישורים שרק מחכים במפתן הדלת להתפרץ ולהחיות את עצמם, לאחר כל שנות התרדמה.

אולי קיים בתוכנו ׳קסם׳ המבעבע ושוקק רוח חיים. מוסתר בין חובות השיגרה שלא נותנות לנו לעצור ולהיות מי שאנחנו באמת.
אולי אף עוד לא גילינו מי אנחנו.

לא כולנו הכי יפים, חכמים, מוכשרים, עשירים או בריאים, אבל כולנו חשובים ומשמעותיים בדיוק כפי שאנחנו.

אז מה אם תתן או תתני לעצמך סיכוי נוסף תעלי חיוך על בדל שפתייך?
מה אם תנסי או תנסה שוב? אולי תאהבי את עצמך, תמצאי נחת ואושר. אולי תרים את הראש, תאמין בעצמך ותתקדם הלאה, אל עבר החיים שלך.