דם המטפטף לתוך עצמו – 7
התחלתי לרוץ, לצאת מהמבנה, לחפש את אבי, אבל חומה שחורה עצרה אותי. ראיתי את אבי מבעדה, הסתכלתי אחורה וראיתי מישהו שעיניו היו שחורות יושב כשלרגליו אמי המתה.
"רנוב, היי אני סבך, ממני קיבלת את שמך. רנוב הוא שמי גם, דרך אגב אני מצטער על אמך"
הוא קם מהכיסא ולקח אותה על ידיו
"היא עשתה את עבודתה, שמרה על מילי האלוהים לא נראות. רק אתה ואני יכולים לקרוא אותם"
הוא הסתכל עליה וחיבק אותה
"אני מצטער ילדתי, המילים האלו צרבו בנפשך אבל הייתי חייב לשמור על השפה הזאת כלא נראית ואת היית היחידה בעלת כוח מספק. הידע והנפש שלך היו הכי נפרדים בעולם הזה חוץ ממני, אבל עדיין הקשר ביניהם קיים"
הוא הרים אותה לשמיים והיא נעלמה
"אני מצטער רנוב, על זה שהשתקתי אותך, כל השאלות יענו על עצמן בזמנו, אבל לא עכשיו"
הוא הסתכל עליי, הרים את ידו וראייתי הייתה ללא דמעות
"תסתכל למעלה נכדי, תקרא"
הסתכלתי למעלה וראיתי מילים שחורות מופיעות ונעלמות
"אני סובל" "אני מת" "אני רוצה למות" "אני נשפך" "אני נופל" "הצילו" "תנו לי למות" "תנו לי חופש"
הפסקתי להסתכל כי כאב לי להסתכל על המילים האלו וסבי התחיל לדבר בעודו עדיין מסתכל למעלה
"פעם זה היה יותר חלש – המילים הופיעו בתדירות יותר נמוכה, אך היום שבו אמך אמרה את הנבואה, היה היום הראשון בו המילה הראשונה הופיעה" ואז ציטט "מי אני?"
"לפניך אתה רואה את הנפש של אלוהים, אלוהים מחפש למות ויחפש את מותו כאן"
הוא הפסיק להסתכל למעלה, נתן לי מבט חודר ואז ראיתי את מה שראו עליי. ההילה הלבנה סביבו הייתה נראית חזקה וגועשת.
אז, הוא הצביע עליי ואמר "אתה תנצח את אלוהים בקרב". הוא אמר כשדמעות מעיניו "אתה תהיה החזק ביותר שתוכל כדי שיהיה המשך לעולם הזה"
ואז הוא נעלם
והחומה כלא הייתה
תגובות (3)
זה יפה, שונה כזה. אהבתי.
(חלק מהסיפור הגדולה, מה?)
תודה לא הבנתי על מה מדובר בסוגריים
סוף סוף. הגיע הזמן שמשהו יקרה.
פרק טוב