עזר כנגדי

עם כולם דיברתי, מי לא היה הפסיכולוג שלי? עציץ הקקטוס והחתול, קוצץ הציפורניים ורוח הקודש. אצל כולם ישבתי לקפה, אפילו לסיגריה. אפילו לשתיים. ואצל מי לא בכיתי ונשפכתי? אצל כולם, אפילו אצל ההומלס המוזר מרחוב מורדי הגטאות. איך הוא אירח אותי יפה אצלו בקרטון, הגיש עבאדי וערגליות תות פגי תוקף, בדיוק כמו שאני אוהב. איך הוא ידע? אני מקווה שרוח הקודש לא מתגלה אליו בחלום. מספרת לו עלי. הרי היא הבטיחה, הבטיחה לי! שלעולם לא תגלה את מה שאני כותב לה. אני תופס טרמפים במיוחד לכותל כדי לכתוב לה, לרוח הקודש. מכתבי אהבה והספדים על אנשים שחיים, שבקרוב ימותו. על שמעון פרס. על איך שתכננתי לרצוח את אמא עם תפוח מורעל. על איך שתכננתי לגנוב את הירח, לשמור בצנצנת. ואיך כל האנשים היו מתפלאים ״היכן הירח? היכן הוא נעלם?״ ואז הייתי מחזיר אותו לשמיים וכולם היו מוחאים כפיים. ויש לי המון סטיות, שלא תחשבו. אני אוהב נחשים. אני אוהב לאכול תינוקות, לפזר מלח על חשופיות. ללקק רצפות. אני אוהב את החיים, שלא תגידו שאני אובדני מטורף. משוגע אני לא. את השבת אני שומר וכסף לנזקקים אני תורם, מידי פעם, במידת הצורך. במידת החשק. לחבק עצים אני מחבק. אפילו מלטף. ולהאכיל חתולים אני מאכיל, כאילו כולם היו חתוליי. שלא תגידו שאני עוכר ישראל, גם לצבא התנדבתי. לגרוס דפים גרסתי. שלא תקשיבו לשמועות שאומרים עלי, הן לא נכונות. אומרים שיש לי שש אצבעות בכל יד. בכל כף רגל, אז אומרים, אז מה? פטמה שלישית, אשך אחד. מה לא שמעתי. אז מה! גם להיטלר היה אשך אחד. ותראו איך הוא חי, עד היום הוא חי. נהיה יוטבר הבחור, מאוד מוצלח אגב. ורוח הקודש שומעת, היא תעניש את כולכם על לשון הרע. גם החתול שומע, גם קוצץ הציפורניים. וגם הקקטוס. גם ההומלס מרחוב מורדי הגטאות. כולם שומעים. שלא תחשבו שהם חפצים דוממים אז הם לא יכולים לשמוע, הם שומעים מצוין. הם גם מדברים, מנסחים את עצמם יפה מאוד. הם חברים שלי והם יעשו לכם את המוות אם תמשיכו להתנהג אלי ככה. אני מזבלה? מיחזורית? תפסיקו לזרוק עלי דברים. הקוצץ יקצוץ אותכם. יעשה מכם כבד קצוץ. הקקטוס ידקור אותכם. כמו ערס הוא יחורר אותכם. ההומלס ירדוף אחריכם בלילה. רוח הקודש תעשה עליהם ״פו״ ותפיל אותכם מעזריאלי. והחתול ישרט. את כל כולכם הוא ישרט, לא חבל על הפרצוף היפה שלכם? ואני אשב בשקט בקרטון שלי ואחייך את החיוך הכי זדוני שיש. תהיו בטוחים.