הפעם הראשונה שלי

את הפעם הראשונה אני זוכרת היטב.
אמרת לי לבוא לבקר להכיר את הילדות שלך, אולי נהיה חברות.
ואני, נענתי.
כשהגעתי לקחת אותי אל מתחת לגרם המדרגות, נגעת בי, הפשטת אותי.
ואני, קפאתי.
ואז רציתי ללכת, וסירבת.
אמרת לי להיכנס לבית שלך, לשחק עם הבנות.
ואני.
אני לעולם לא אשכח את המבט של אשתך, חצי מחוייך אך בכולו מוטרד.
נכנסו לחדר בו יושבות שתי הבנות שלך, משחקות במשחק הרכבה שכבר בטח נשכח.
ושוב, אתה.
הפשטת אותי, ומכנסייך הוטלו על הרצפה בחוזקה.
נצמדת אליי, ואני מוטלת על חזך.
מסובבת את ראשי, רואה אותן, את הבנות שלך משחקות.
קטנות ומתוקות, שגם להן, לאילו שהיו אמרות להיות יקרות לך מכל, גזלת את מתנת התום.
שנים כאבתי עליהן.
ואז הכל נהיה קצת מעורפל.
שלחת אותי לבית, עם ממתק ביד אחת ובשנייה הבטחה לשוב.
הנהנתי.
בדרך הביתה השלכתי את הממתק.
נכנסתי הביתה, בבית כולם.
התקלחתי, כדי להוריד אותך מעליי לשווא.
לא ידעתי מה קרה באותו יום, לא הבנתי דבר.
רק דבר אחד ידעתי לבטח, זה היה אסור.
"אל תספרי את זה לאף אחד" אני ממשיכה ללחוש לעצמי.
הייתי אז בת 7.