E8

דם המטפטף לתוך עצמו – 6

E8 12/04/2017 710 צפיות תגובה אחת

מולנו היה מבנה עגול שנראה כאילו ניזוק ממלחמות רבות, הוא היה בגובה הכפול משל בן אדם, אבל הדבר הכי מפחיד היה לראות את הצבע של האזור, או בעצם חוסר הצבע, הייתי בטוח שלאזור כל כך חשוב יהיה צבע, כי אפילו לעיתים לבתים יש צבע, אבל כלום, המקום הפחיד אותי

"הנה המקדש רנוב שם תהיה האימונים של אנשי הצבע"

למה שם לעזאזל תהיתי, אבל לא רציתי לשאול בגלל סיבה מסוימת

מצד שמאל הייתה בקתה קטנה בגודל הבית שלנו, ומצד שמאל היה אחוזה שנראתה שנבנתה לא מזמן, ואחרי המקדש היה הדבר הכי יפיפה שראיתי

"בית הצבע" אמי אמרה בבכי קל

"שם ילמדו כל הילדים ילמדו בדיוק 4 חדרים שזה מצוין" פונטרול אמר

יכולתי לראות כל חדש בצבע אחר אחד ירוק אחד כחול ואחד צהוב ואחד מעורבב בכל הצבעים הקיימים, כנראה חדר הצבע שבו אלמד

ועלה לראשי שאלה "למה אני לא לומד את הכל ורק את אומנות הצבע? הריי אני יכול לשלוט בכל היכולות לפי מה שאמרתם"

אבי הסתכל עליי ושתק ואז הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי שכולם מסתכלים עליי באותו מבט

מספר מילים נכנסו לי לראש "אל תפחד מידע הוא לא נפש בשבילך אבל שנינו זה דבר שונה"

אבא שלי חזר להסתכל על הדרך והסתכלתי עוד פעם סביבי כולם נראים כאילו לא שאלתי כלום, וכאשר באתי לשאול משהו קולי לא יצא הסתכלתי על בית הצבע וערפל שראיתי לשנייה בקושי הסיט את צומת לבי

ירדנו מהעגלה כול השאר חוץ מהוריי הלכו לבקתה

"שם אנו ישנים כולל הורייך, חברייך יגיעו בחודש הקרוב, אתה ישן באחוזה, תבחר חדר יש לך בחירה" אמר פונטרול

אבי אמר בקול הכי מוזר שאי פעם שמעתי ממנו "בוא נלך למקדש" קולו היה שילוב של פחד ואומץ משהו מוזר לחלוטין

ככל שהתקרבנו שמתי לב שהצבעים של אבי ואמי נעלמים באתי לשאול אבל המילים לא יצאו מפי והתעלמתי באופן מוזר

ככל שהתקרבתי ראיתי שעל הרצפת הסלע היה כתוב את הנבואה "ביום בו יכבה הצבע, אני אבוא להתאבד, החלש ינצח" ניסיתי בכל כוחי לזהות צבע מסוים מהסלע, אך כלום לא נראה

"טדי אני צריכה שתלך אני רוצה לבדוק משהו עם רנוב" אמרה אמי

ובלי וויכוח או מילה אבי פשוט הלך

אמי התקרבה אליי ואמרה לי לעצום עיניים, עצמתי ואז הרגשתי אצבעות על שתי עיניי ואז ראיתי מילים בחשכה "זמן הוא דבר גמיש, אך אתה רואה רק הווה, אך צבע תמיד נשאר, בכל מקום אלא אם החביאו אותו בקללה עצמית, מילים הם כוח, תזכור את זה בני, אני אוהבת אותך"

והפסקתי להרגיש את אצבעותיה על עיניי

שפתחתי עיניי ראיתי את אמי שוכבת על רצפת האבן אבל דבר השתנה במקדש, הוא היה נראה כאילו חדש ועל כל התקרה היה כתוב מילים בצבע שחור אבל לא הבנתי מה היה כתוב שם כי בעיניי היו דמעות


תגובות (1)

לאאאא לאן נעלמה התמונה היפה שלך?

13/04/2017 00:53
סיפורים נוספים שיעניינו אותך