אתה יודע מה זה פנטסמגורי?

יום אחד אני אהיה סבלני ונקרא את הספר ביחד. אתה תשכב על השטיח, אני על הספה בראש הפוך. יהיה שקט רך של אביב, ורק הקול שלי ינוע, נשבר מעט בדיאלוגים ארוכים ובמילים מוזרות שלא שמענו עליהם אף פעם (אתה יודע מה זה פנטסמגורי?)
זה יהיה בבית שיהיה שלי. ענקי ולבן, עם חלונות של שמים. שטיח, ספה וריק.
זהו. זה מספיק.
יום אחד נקרא את הספר במשך הרבה ימים.
כל יום תבוא וכל יום תלך, משאיר אותי בבית ריק. אבל אל תדאג, אני אוהב את זה, את הקירות הערומים, את הקירות החשופים.
אני אלך במסדרון עם כנפיים פרוסות, עניים עצומות וארגיש לבן מדגדג לי באצבעות.
בלילות זה יהיה שחור. ואני אצרח, או אשמח, או אשתוק. אני אשכב על הריצפה ואתאמן על הקטע שקראתי היום, כמו מזמור לגירוש שדונים.
אל תדאג, אני ארדם ונחלום ביחד.
ויום אחד אני אהיה סבלני ונגמור את הספר ביחד, ואתה תלך, מחייך, עם המילים שלי בתוכך (אתה יודע מה זה פנטסמגורי? ) אתה לא תחזור.
אל תדאג, האותיות שלי יבנו גווילים בתוכך.
ויום אחד אחרי היום ההוא. אני אשכב בריק לבן בבית שלי ואני לא אדאג שאתה תדאג
אני אשתוק (אתה יודע מה זה פנטסמגורי)