אהבה היא תולדת הנתינה

בס"ד.
אני מאמינה בו. אני בוטחת בו. אני סומכת עליו. תמיד ידעתי שהוא פה, תמיד ידעתי שהוא מקשיב ונותן כי הוא הרי אוהב אותי. כמו שכתוב "אהבה היא תולדת הנתינה" והוא נתן לי בינה ושימחה. והוא פינק אותי בצחוק ואמונה. אבל יש רגעים שלמרות שאני מאמינה אני עדיין מתרגשת ומתפעמת מחדש כשהוא נותן לי שוב באהבה. יכול להיות שזה זקיק קטן מתוכי של ספק וחוסר אמונה? אוליי, אבל אותו הזקיק מחזיר לי מחדש את האהבה שלי אליו. והנה היום הוא שוב הפציע, דרש להיות נוכח כשמתנה חדשה לי הופיעה. ביקשתי והוא נתן, רציתי והוא פינק. תודה.
ונכון שאני לא צריכה את המתנות כדי לדעת שהוא אוהב אותי כי מספיק שהוא ברא את כל העולם בשביל בני האדם. בשבילך ובשבילי אבל.. עדיין כייף לקבל מתנות.