לפרוק את ללל
מי שירצה לראות שיראה;
זהו גן חיות ואני קוף מוכה.
עכבר ניסויים, שק איגרופים,
המפלט של מכאובי החיים.
מקור הכאב לא מסב הנאה,
אך כשנכנסים למערבולת- אין דרך חזרה.
תתרגלי להיות אישה מוכה ומלומדת,
תאמרי מילים יפות למי שאת ידו את הודפת,
זהו לא רשע, אלו דרכי עולם,
אין בדבר כאב אם הוא לא אל מול כולם.
ואז אמא תעמוד בצד תסתכל ותדמע מעט,
היה כואב כך שיכולתי לסלוח כמעט,
לי כואב יותר, אמא, אני מצולקת וחסרת נשמה,
עינייך לא ירגישו איך רצחו בי כל תקווה.
מחזה מזעזע של קרע משפחה,
היא גם ככה קטנה, ועכשיו היא חצויה,
אבא ובתו, אמא ובתה,
אם יש שם לשטן, לא קוראים לו לוציפר, קוראים לו משפחה.
תגובות (10)
זה פשוט… מהמם!
הדימויים בבית הראשון אמיתים כלכך..
״אם יש שם לשטן לא קוראים לו לוציפר, קוראים לו משפחה״
יש רגעים שאני מסכימה עם כל מילה..
תודה רבה.. מרגש אותי שיש מי שיזדהה! :) שוב, תודה!!
חזק מאוד, וכואב, ואמיתי, ובעיקר יפייפה.
אני מאוד מודה לך על התגובה, תודה רבה!!
זה מעניין כי בהתחלה זה היה קצת הומוריסטי, ציני אפילו, ואחר כך זה הפך לכאב…
זה מה שיפה בלצחוק על דברים, לאט לאט מבינים שמאחורי הבדיחה יש כאב.. תודה רבה
נשארתי בלי מילים, מרגישים את הכאב בכתיבה שלך…
המון תודה לך! מעריכה אותך מאוד!!
את פשוט יודעת לגעת במקומות הכי אדישים שיש, כל כך מוכשרת..
במקומות הכי אדישים? מה הכוונה? תודה רבה לך ❤️❤️❤️