תופעת לוואי
זה בורח מבין האצבעות, מחטיא את פסיקת השפתיים.
חונק אותך עד כאב וכשנעלם אתה צועק לשמיים.
זה שורף על יד שמאל, זה גורם לאף שלך לנזול.
זה מדבק כמו שפעת וזה לא יעבור לך חודשיים.
זה מרטיב את העיניים ולרגע מייבש, אתה חושב שזה נגמר אך הברז עוד דולף.
זה מחלחל לתוכך שואב טיפות של מודעות,
זה נכנס חזק פנימה ולועס את כל השאריות.
עכשיו הכדור במגרשך, חבל שאתה לא יודע לבעוט.
תנסה להתמסר ואולי לתת לזה לקרות.
תחלום בשקט ולאט כך הוא לא יגיע לשם.
ואל תספר לאף אחד, גם ככה הוא מסנוור את כולם.
תגובות (13)
…איבדתי אותך בטקסט.
לא הצלחתי לתפוס את זה בתחילת הסיפור וההמשך של המטאפורה בנוי על ההתחלה
מצטער :(
נראה לי מדובר על כדור פסיכיאטרי
E8 צודק
אני לא מאמין שפיספסתי את זה.
ואיך זה עכשיו?
עמוק!
הכל התבהר.
הייתי משתמש פחות במילה 'זה' ומחבר קצת משפטים. ככה יכול להיות יותר זרימה בסיפור והעברת הרגש (כל 'זה' עוצר לרגע את השטף).
(אני קצת קשוח בביקורות שלי… את תתרגלי אלי :)
לא מתרגשת, האמת היא שאני מחכה לתגובות שלך
הרגשתי שיש בזה משהו מעבר להבנה הפשוטה, וזה הצליח מאוד להתחבר אליי. אני חושבת שבאיזשהו מובן זה מתאר את ההרגשה שלי, את המצב הזה ששום דבר לא ברור לגמרי.
אהבתי מאוד את הדימויים, הם השתלבו מצויין. כתיבה טובה.
תודה רבה
יפה, אהבתי גם את החריזה? – או שזה פשוט סתם היה זורם, עם קצב כזה… זה כתוב טוב ממש
תודה
ממש חזק אחותי! אני אוהבת את סוג הכתיבה שלך! ;-)
תודה רבה (: