ביטוי עצמי.

הדמעות זולגות לבד,
אני מרגיש כלכך בדד,
הרגשה גרועה משל בחור שנבגד..

כל בוקר לזייף את החיוך,
מרגיש עם עצמי כאילו בסיכסוך,
וחושב לעצמי.. מתי אצא מהדכדוך..

למה אני מרגיש כל כך שבור,
כולם שואלים מדוע אני כל כך סגור,
הלב שלי מרגיש החלטה של ויתור,
להפסיק לנסות להיות שמח,
ולא לגדול כמו צמח שצומח.

שואלים אותי תמיד מה קרה,
אומר אני שהכל בסדר כדי לא להרוס את האווירה,
והלב שלי מרגיש כאילו אחרי דקירה..

מרגיש אני כאדם שכבול באזיקים,
שעוד רגע עומד להתפרק לחלקיקים,
רוצה אני להיפתח מחדש,
אפילו אם זה אומר במהירות דשדש..

קשה לי להיפתח בפני אנשים,
ופה יש לי את מי להאשים,
ובגלל זה את חלומי לעולם לא אגשים,

להיות שוב שמח אמיתי וכנה,
ואותי ואת עצמי מחדש אבנה..

לצאת לעולם עם חיוך אמיתי,
למצא אנשים שמרגישים כמותי,
לצחוק ולשמוח ללא הפסקה,
לחייך בגדול ולסיים בהסמקה.

עכשיו אחרי שקראתם את שירי,
מקווה שתוכלו להבין אותי,
ושתבינו שאיני רוצה להיות תלותי,
ושאת כל רגשותי וסודותי מסתיר בשתיקתי.

לאט לאט עם הזמן אדבר,
ואולי עם הזמן אפילו אתחבר.