קטעי כתיבה

עברתי וראיתי אותך כל כך מאושר.
עזבתי והחיוך על פניך נשאר.
אם טוב לך בלעדיי,
אל תבוא אחריי.
אני יוצאת מהבית ושומעת את צחוקך,
מוזר,בחיים לא שמעתי אותו שאני איתך.
אם טוב לך בלעדיי,
אל תבוא אחריי.
אני חושבת שהגיע הזמן לעשות מעשה,
אל תגיד לי זה לא זה,
כי כשאתה לבד אתה מאושר,
ואיתי אתה נסגר.
אם טוב לך בלעדיי,
אל תבוא אחריי.

אני רק רציתי להגיד לך כמה מילים,
אתה פוגע בי כל כך הרבה פעמים.
לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים,
אתה לא מודע לכמה אני אוהבת אותך,
אני לא מודעת לכמה אתה פוגע בי.
אז כנראה שלא נועדנו להיות ביחד,אז למה?
למה זה כל כך כואב לחשוב שאתה לא אוהב,למה זה כל כך קשה לדעת שאני ואתה כבר לא נתראה,
אתה לא תחבק ותנחם,לא תלחש מילים,אני לא אשתף ולא אבכה לך על הכתף,לא נתכרבל בימים גשומים,
לא נחלוק יותר רגעים.
למה זה כל כך קשה?

האם זה ייתכן?
אחרי שבוע שלא נפגשנו הרגשות מתחילים להיעלם.
האם זה ייתכן?
שוב אנחנו יושבים וצוחקים והרגשות צפים.
האם זה ייתכן?
שאני בוהה בך בכל שנייה פנויה ומדמיינת חיים איתך.
האם זה ייתכן?
כאשר אני לא רואה אותך,עליך אני בקושי חושבת.
האם זה ייתכן?
שפעם אני אוהבת ופעם אני שונאת.
האם זה ייתכן?

קשה לי לא לחשוב עליך, לא להיזכר בידיך המלטפות, שפתיך המנחמות.
קשה לי לא לחשוב על הרגעים שלנו ביחד
שהייתי איתך לא היה בי פחד.
היום אני לבד וזה קשה לי יותר ממה שחשבתי.
קשה לי ללכת לישון בלי הריח שלך,
קשה לי להתגבר עליך,
קשה לי להפסיק לאהוב אותך.

אני שמחה שגיליתי מי את באמת,
אני שמחה שהפרצוף שלך נחשף,
אני שמחה שלא יהיו בנות שיסבלו ממך,
אני שמחה שיש אנשים שמודעים אלייך,
אני שמחה לא להיות בחברתך,
אני שמחה לא לבכות יותר,
אני פשוט שמחה.