מכתב לעצמי

היי.. כן היי.. זאת אני. כן אני יודעת שלא דיברנו הרבה זמן, כן אני מצטערת. כן אני מבינה כמה את קלועה פה, אני מצטערת כן אני מרגישה את קולות הזעקה שלך, הרגשתי את זה שלשום בחדר לידה של אחותי, כן הרגשתי את זה כשהוא היה אצלי והוא לא הבין מה הוא יכול לעשות בשביל שזה ירגע. כן אני יודעת שהוא לא מבין, אני יודעת שרק אני מבינה, רק אני מכירה אותך יותר נכון.
אז תגידי מה את אומרת עליו? נכון הוא שונה? כן הוא ממש שונה הוא לא כמו כל השאר שהיו לפניו. את זוכרת אותם? את ההוא שנגע לי בתחת כשהייתי אצלו? ואת זוכרת את ההוא שעשיתי לו היקי בשני הצדדים בצוואר? אני יודעת שאת זוכרת את ההוא ששתינו בירות ביחד ואז לא הפסקנו להתמזמז כמה זה היה? חמש שעות? כמה כיף היה אז? היה כיף? לא היה לך כיף? למה לא היה לך כיף? את לא דיברת איתי, את לא צעקת, אפילו לא הרגשתי את הבחילה את גורמת לי בכלל כשאת לא אוהבת את מי שנוגע בי כרגע. אבל רגע חכי, יש לך אוויר לנשימה? הפסקתי להכניס לך רעלים לגוף וכבר שבועיים או שלושה אני לא זוכרת, מה? מה אמרת? את אוהבת את זה? אבל חשבתי שלא.. אני לא אוהבת את זה, בבקשה אל תאהבי את זה, את תמיד אומרת לי מה אני לא עושה טוב. זה טוב? את בטוחה שזה טוב? הוא לא אוהב את זה, כן.. הוא זה שגרם לי להפסיק לעשן, לא כמו ההוא שהיה מנשק אותי שניה אחרי שהיה זורק את הסיגריה מהגג, כן גם אותי הוא זרק, לא הוא לא זרק אותי מהגג, כן את יודעת כמו שבני זונות זורקים, הודעה בוואטסאפ, אני אהבתי אותו את זוכרת שאהבתי אותו? את גם אהבת אותו לא? את לא אהבת אותו? אם לא אהבת אותו אז למה לא אמרת כלום? לא צרחת, הרי עכשיו את לא מפסיקה לצרוח כל פעם כשאני איתו, מה? את אוהבת אותו? אז למה את גורמת לי להראות פסיכית על כל הראש? לא לא הוא שלי את לא הולכת להתאהב בו, אני זו שאוהבת אותו, הוא גם אוהב אותי, כן הוא אוהב אותי, אני יכולה להרים את הראש שלי ולהגיד לעולם שהוא אוהב אותי.. אוקיי.. אל תצעקי עלי.. אני יכולה להגיד לך שאני אוהבת אותו ושהוא אוהב אותי, אבל את יודעת את זה כבר, כן אני יודעת שאת אוהבת את זה, אני מרגישה אותך כל פעם שאני איתו, האמת שאף פעם לא הרגשתי אותך ככה, כן הרגשתי אותך ככה כשהייתי בת 7 כשאבא עזב את הבית, כן היית המקום מפלט שלי בגיל 6 כשלא היה לי איפה להיות כשפחדתי ממנו, כן אני זוכרת שלא הפסקת לצעוק, אני זוכרת שהשתקת את כל הסביבה שלי או יותר נכון גרמת לכל דבר להיות כואב הרבה יותר ממה שיכול להיות אבל את היית שם צעקת, לא הפסקת לצעוק והרחקת גרמת לי להרגיש שהכל רחוק ממני, הכל ללא שום הבדל של מה זה נתת לי להרגיש שזה רחוק ממני. אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך כי אני יודעת שתמיד שנאתי אותך כי גרמת לי לפחד הרבה יותר ממה שהייתי אמורה לפחד מהעולם שלי, אני אוהבת אותך כי כשגרמת לי להתרחק ממה שסובב אותי גרמת לי לחשוב על עצמי. תודה לך. את היחידה שהפכת אותי לאנושית. את אני. אני את.