ג'ינג'ית- פרק 5:

בס"ד
הם הגיעו אל חניית הרכבים ומייקל פנה לכיוון אוטו אדום יפה ונוצץ, 'מנקר עיניים ממש' חשבה לעצמה ריין. מייקל פתח לריין את דלת מושב הנוסע על מנת שתיכנס. ריין החמיצה את פניה כדי להראות למייקל שהיא עדיין איננה מרוצה מכל המצב הזה ונכנסה לרכבו של מייקל.
מייקל נכנס מיד אחריה והם החלו בנסיעה. הנסיעה הייתה שקטה וריין החלה להרגיש איך היא אט אט שוקעת בשינה. לאחר כחצי שעה ריין התעוררה כשהרגישה את הקרקע נשמטת מתחתיה.
עיניה נפקחו והיא הבחינה בכך שמייקל נושא אותה על ידיו כמו נסיכה. חמימות ידיו של מייקל הייתה נעימה לה והיא החליטה לחזור ולעצום את עיניה, מקווה שמייקל לא הבחין בכך שהיא התעוררה.
מייקל הניח אותה על מיטה רכה וכיסה אותה בשמיכת פוך רכה גם היא. לאחר מכן הוא התכופף מעט ונשק ברוך למצחה כשהוא ממלמל לעצמו "אם רק הייתה יודעת מה היא שווה". את הכול ריין הרגישה וסומק קל עלה על לחיה כשנשק לה. את המלמול שלו היא לא שמעה, אף על פי שהיא ניסתה בכל כוחה להאזין לדבריו.
מייקל יצא מהחדר, סוגר את האור והדלת אחריו וכמה דקות אחר כך ריין שקעה בשינה עמוקה מלאה בחלומות, כאלה מתוקים וכאלה שפחות.
הבוקר הגיע. מייקל קם מהספה עליה ישן במשך הלילה, משפשף את עיניו העייפות ולאחר שגרת הבוקר הרגילה שלו התחיל להכין לו ולריין ארוחת בוקר מפנקת, מהרהר לעצמו מה אפשר לעשות עכשיו, הרי ריין לבטח לא תרצה להישאר אצלו אפילו לא לעוד דקה.
לאן היא תלך? איפה הוא יכול לעזור?
בעודו מנסה לחפש תשובות לשאלותיו הוא שמע שיעול קל מאחוריו, כשהוא הסתובב הוא ראה את ריין עומדת שם עם שיער פרוע, הבגדים מאתמול עוד עליה ופרצופה מובך וסמוק כולו.
"אמממ… אתה… אמממ… תוכל בבקשה להגיד לי איפה השירותים?" ריין פנתה למייקל, מרגישה איך כל הדם עולה לה לאוזניים מבושה, היא הייתה מעדיפה להימנע מלשאול, במיוחד כשהיא נראית ככה, הפוכה לגמרי, אבל למצוא לבד שירותים בבית הענק הזה של מייקל היה דבר בלתי אפשרי.
" בואי אני אראה לך". מתשובתו של מייקל ריין יכלה להבין שאפילו להסביר בעל פה זה קצת מסובך עם בית בסדר גודל כזה. ביתו של מייקל היה בנוי משלוש קומות, כולן גדולות במיוחד. צבעי הבית היו בגווני הכחול, ירוק ולבן. הכול היה מאוד בהיר, יפה ומסודר.
מייקל פנה ימינה במסדרון, המשיך ישר, פנה שמאלה, עלה שתי מדרגות ופתח את הדלת השמאלית.
"הנה" מייקל ציין וזז הצידה, מפנה את הדרך לריין שנכנסה בבושה קלה לתוך השירותים ונעלה אחריה. מייקל פלט אנחה קטנה וחזר למטבח, פונה לכיור הכלים ושוטף את המחבת, הקערה ושאר הכלים שאיתם הכין את הפיינקייקים והסלט. ריין לבינתיים הביטה בעצמה במראה. מותחת עם ידיה את עור הפנים החיוור שלה, בוחנת כל פרט ופרט. מבלי שהרגישה, דימעה קטנה התגלגלה במורד לחייה, "מה נהיה ממני?" לחשה לעצמה בקול רועד ופלאשבקים מעברה החלו להופיע.
– פלאשבק-
ריין, ילדה יפת מראה כבת תישע ישבה במושב האחורי ברכב 'סקודה' ירקרק כשאימה ואביה במושבים הקדמיים.
הם שרו ביחד עם הרדיו את השיר שהתנגן בקולי קולות, הם בדיוק חזרו מבילוי השבת הקבוע שלהם בחוף הים והם היו קצת ב'היי', שמחים ומאושרים. אחיה הגדול של ריין, בן שמו, לא היה איתם כי בחר באופן חד – פעמי לבלות את השבת עם חברה שלו. ריין זימרה וצווחה בקולי קולות, קיפצה במושבה ולאחר מכן קצת נעמדה, כורכת את ידיה סביב צווארו של האבא האהוב שלה. היא הייתה מאושרת, הם היו משפחת מאושרת, זה היה קצת חלומי, אך מציאותי.
"ריין, עזבי את אבא מתוקה, הוא באמצע נהיגה" מישל, אמא של ריין אמרה כשחיוך גדול ויפה פרוש על שפתיה. אך כמו כל חלום בלהות, זה כבר היה מאוחר מידי, כמובן.
-סוף פלאשבק-