בדרכה שלה; היא יפה.

'היא מטיילת דרך עינייה שלה בגופה שלה,
היא לא יכולה לראות את היופי הנסתר. היא חושבת שהצלקות שלה הן אלה שמרחיקות ממנה כל יצור חי, אבל היא לא מבינה שהיא יפה, בדרכה שלה; היא יפה.
המראה מלכלכת את נשמתה, מכערת את מבטה. מבט טהור ותמים. היא חושבת שהכאב הוא זה שהורג אותה בגלל שכל חייה סבלה מדחיות,
מהבטחות ומאכזבות. אבל היא לא מבינה שהיא לעצמה תמיד הייתה והיא את עצמה, בדרך זו או אחרת קיבלה; החלטות שלמות או חצאים חצאים, היא כן קיבלה את עצמה, בגלל שנשמתה שלה יפה. בגלל שהיא לעצמה תמיד הייתה שם. בשביל עצמה, כשאף אחד לא היה, היא הייתה.
החדר הזה קר והאנשים שבתוכו קרים עוד יותר. המיטה בוערת מקור; ביטוי שהיא המציאה. הרי זה לא הגיוני; מה שבוער אינו יכול לקפוא ומה שקפוא אינו יכול לבעור -לא באופן מיידי הייתה אומרת, אבל בתיאוריה, ככה היא הרגישה. בלב, ככה היא הרגישה. היא לעצמה הייתה אבל אחרים לה, לא היו. אף פעם. וככה היא למדה בחייה שלה, שהיא מלוכלכת ובגלל זה אנשים לא רוצים בחברתה. היא הבינה שהצלקות לא תמיד היו שם אבל גם כשלא היו שם היא עדיין הייתה לבד. היא מאמינה שהחיים תמיד נותנים הזדמנות חדשה, בין אם זה בחיים אלו או בחיים אחרים, היא מאמינה שתהיה לה הזדמנות לתקן מה שנדמה לה שעשתה, אך היא לא מבינה שהיא יפה, בדרכה שלה, היא יפה. היא לא יכולה לראות את היופי הנסתר, זה שמסתתר בתוך הנשמה; היופי הזה שלא נעלם עם השנים, להבדיל מהיופי החיצוני, הגופני, החומרי בעולם הזה. היא לא יכולה להבין שרק היא יכולה לשנות את עצמה, רק היא. '