אם הייתי פוגש אותי לפני כמה שנים

אם הייתי פוגש אותי ליפני כמה שנים- –
כי כל כך רציתי;
הייתי עומד מול מראה ומדמיין את אני הגדול מדמיין את אני הקטן ומדבר איתו.
קיוויתי שאני הגדול יהיה נחמד, איכשהו, עם שיער יותר נורמלי וגבוה, ממש גבוה (זה לא קרה)
ואם הייתי פוגש אותי ליפני כמה שנים, הייתי מחבק אותי קודם ורק אז מתחיל לדבר.
והייתי אומר לי שזה לא אשמתי, בכלל, למרות שעכשיו אני עדיין מרגיש שזה אשמתי, אפילו שאני יודע שזה לא.
הייתי אומר לי לאכול ולישון טוב.
הייתי אומר לי שזה יפסיק. הוא יפסיק. ולכן זה יפסיק להיות כל כך נורא.
הייתי אומר לי שעדיין אין לי את התשובות שרצינו, אבל אני באמת מחפש.
הייתי אומר לי שאני שומר על מצ'ים שלנו, הוא עבר כמה כביסות. אבל הוא עדיין שלם ורך וזהוב. ויש לו את הריח הזה שתמיד הרגיע אותנו.
הייתי אומר לי שאני עדיין פוחד לגדול, אבל הינה זה קרה, וזה עדיין לא נורא מידי, בסדר?
הייתי אומר לי להפסיק לדאוג כלכלך. ילד תרגע. תרגע. תרגע. העולם היה כאן לפנייך והוא היה בסדר גמור. תרגע. תרגע.
הייתי מחבק אותי שוב, אז. חזק. חזק. חזק
ולא עוזב עד שהייתי מפסיק לבכות ונרדם עם מיצ'ם במיטה.
הייתי מסתכל על עצמי, נושם,בשקט: ילד קטן עם תלתלים. והייתי חושב שאני בסדר גמור, סתם ילד קטן. הייתי מקווה שהייתי יודע את זה