פטריות הזיה ומה שביניהם

הוא הולך, יתום, פצוע, על שדות פחם עם עצי ברזל, על שבילי אפר.
מעליו שמי הדר, חיות מתות, נחלים ונהרות של דם.
מנגד ניצב עץ קצת אחר, על עליו פרי יפה, בצבע שלא הכיר מעולם.
הוא הולך לעברו, עובר מכשולי אש ושכול, מביט על העץ בעיניו העייפות,
ואז לפתע הוא רץ לעברו והעץ נעלם.
מטוס חותך את הרקיע, רעש של בקיעת החמה, שקט של ציפורים מתות.
היא באה אליו לבושה בשמלת הכלה, אוחזת בידיו בחוזקה שכמותה לא הרגיש מעולם,
הוא העניק לה טבעת ברזל עם יהלום פחם מובחר.
הם רקדו במהירות משם, מותירים ציפורים מצייצות ואיילות מתות מאחוריהם.
הם בורחים ממשהו- אלוהים יודע ממה.
ויורד אלוהים אל שניהם, הוא אינו אומר דבר. רק מכה בה בחוזקה והודף אותו מלעזור.
הוא עומד שם כמה שניות- ורץ אל עבר השקיעה.