עץ העולם (ללאסתםמישהי)

זה עצוב,ממש צבט בליבי,כתיבה יפה

בהחלט הקשבת. השיפור ניכר. יפה מאד, כישרון בולט.
ההשוואה לעץ תמיד מתקבלת בברכה :)
יש פה דברים שמראים ניגוד בין להיות בחדר לבין להיות עם שאר המשפחה; בחדר – שליו, כשעומד לצאת – מטורף. בחדר – שאיפה נשימה שאיפה, כשעומד לצאת – נשימה שאיפה נשימה (יכול להיות שזו רק, כי אני עושה דברים כאלה). יש גם שני קטעים שבהם הוא "מרגיש כמו שהוא מרגיש ברגעים האלו", שני קטעים שונים עם מעבר די דרסטי שביניהם הצעקה של השם שלו. אבל עדיין החדר והמשפחה מתחברים. נפלא, לא?
נחמד שבהתחלה הסברת את ההרגשה של עץ ובסוף שמת משפט שממחיש. איך ברוש מרגיש? גבוה, חשוף לשמש, ממצמץ. כלומר, ללכת למשפחה זה לצאת מחדר המוכר והחשוך לאור. זה מעניין. כי מצמוץ זו הרגשה קצת לא נוחה ומקודם כתוב שהוא אוהב אותם. טיפוס מתבודד, הא? חושב שלא מבינים אותו?
אני אוהבת את היחסים שלו עם עצמו. "עץ העולם" זה דימוי מופלא.
והכאב שציירת כאן הוא יפהפה ועדין.
תיקונים:
1. *ידיים *הן כמו טל *השניות הן *השנים הן *הן כמו גשם.
2. בין הקו המפריד למילה יש רווח משני הצדדים ("נימפה-" זה לא נכון וגם "שזה הכל-").
3. דיבור כותבים עם מירכאות.
4. "הוא צוחק, למטורפים מותר(:)[.] "אני בא! אני בא!" (בלי רווח בין המילים למירכאות.
5. שיםםםםם נקודההההה בסוףףףףף.
אתה חושב שהפעם כתבת יותר טוב מהפעמים הקודמות? הדעה שלך חשובה.
וסליחה על החפירה ^^

יותר מידי מטאפורי בשבילי. אבל אי אפשר לספק לכולם את הציד.