כמו הכוכבים
החיים הם כמו רכבת
אבל בלי כרטיס חזור.
רק תחנה אחת- אמת כואבת
ללא תרופה, ללא מזור.
אבל זה לא באמת נורא.
והרכבת… היא כמו ענן
קשה לראות דרכו את האור.
או, כן, ויש לה זמן
נסה אם-כן את המראה לנצור.
הנוף בחוץ גם די לא רע.
והענן דומה לרוח
רק שהוא לא יכול לשוב
והוא גם לא עוצר לנוח
אבל זה לא חשוב.
אנחנו באותה סירה.
והרוח דומה לשמיים
גם הם מייללים.
ישב רוחו יזלו מים-
דמעות הכוכבים האומללים.
והמסילה לאורך הדרך ישרה.
והכוכבים הם קצת כמונו
גם הם כבים בסוף.
והכוכבים הם קצת כמוך…
גם להם כנפי-מעוף.
אתגעגע אליך, מלאכי, נפשך יקרה.
תגובות (10)
מקסים מאד. אתה כותב יפה.
מסכים עם הלא סתם משהי ששם למעלה, אחלה כתיבה,
והאם זה סוג של פילוסופיית חיים?
במידה מסוימת… זה יותר כמו התבוננות בחיים ובמוות; הגיגים אקראיים שעולים למספר בראש. אני אישית לא יודע עד-כמה אני מסתכל על החיים כרכבת או כענן או כמה שזה לא יהיה, אבל אני מסכים עם הדימויים. שבגדול הם היו "buildup" לסיום.
זה נהדר אבל השורה האחרונה לא הכתה בי נכון
מה זאת אומרת?
מי מלאכי?
מישהו שנפטר. זה גם העניין של "גם להם כנפי מעוף", ולשורה הזו בערך ניסה השיר להוביל.
מזכיר לי את "The Road Not Taken" של פרוסט, רק מפרספקטיבה מעט אחרת. כתיבה נהדרת. מעניין אותי בהשראת מה (או מי) כתבת את השיר.
כשחושבים על-זה, אכן יש הקבלות מסוימות, אבל זו לא הייתה בדיוק הכוונה. לא התכוונתי להרבה יותר ממה שכבר כתוב (=אין "בין השורות"). השראה? מהמון שירים ומכמה חיבורים כאן. אבל רציתי לכתוב על הנושא כבר הרבה זמן.
(אני לא מרגיש כזה בנוח לפרשן את החיבורים של עצמי xD)
וואו, החרוזים מסתלסלים בשיר הזה והשפה נהדרת ובאופן כללי השיא פשוט נפלא