הבטחות שלא ימומשו
מזהירה מראש: קטע של פריקת רגשות.
זה החיים שלי והמחשבות שלי, לא סיפור שהמצאתי. אל תצפו למשהו ספרותי או מעניין במיוחד.
כל בן זוג שהיה לי השאיר אצלי משהו,
ולקח ממני משהו.
(לא כמו שזה נשמע, היו לי רק 2 מערכות יחסים)
נשמע כמו עסקה, כמו החלפה. החלפה כואבת..
חוויה, ניסיון, ובעיקר למידה- תמורת חלק מליבי, שיאבד לנצח.
עברה כשנה מאז שנפרדנו. אף גבר לא תפס את מקומו..
אף גבר לא תפס פינה כזאת בלב שלי. לא עניין אותי כמו שהוא, לא נפתחתי לאף אחד, כמו שהייתי איתו. אני לא יודעת אם הוא יודע את זה בכלל… כי פעם לא היה לי כל כך קשה להיפתח.
אני לא יודעת אם הוא עדיין עם החברה החדשה שלו, ואם כן אז האם היא יותר טובה לו ממני. האם הוא מאושר איתה יותר.
ואם לא… אולי הוא גם חושב עכשיו עלינו? האם הוא חושב שזה היה פספוס, שחתכנו את זה פתאומי מדי וכואב מדי?
יכול להיות שהוא יושב עכשיו בחדר שלו, וחושב על כך שעברה שנה… יכול להיות שכואב לו הלב? שבא לו להתקשר או לשלוח הודעה, אבל הוא מפחד להפוך את כל עולמי..? יכול להיות שהוא מפחד שהמשכתי ושהוא לא מעניין אותי?…
גם אם הייתי ממשיכה הלאה, עדיין היה לי אכפת ממנו. הוא אמור לדעת את זה.. הרי היה תקופה שהוא הכיר אותי הכי בעולם.
כואב להיזכר בהבטחות.
נכון, גם אני הבטחתי הבטחות שלא מימשנו… גם הוא..
עברה שנה ואני עדיין בחוסר וודאות. אני מרגישה שצריך איכשהו לסגור את המעגל הזה..
קשה לי לבנות קשר אחר. אני לא רוצה לבנות קשר אחר.
למרות שאני יודעת שקשר אחר יעשה לי טוב.
כואב לשמוע שירים.
השירים שמזכירים לי אותו כל הזמן מתחלפים… בהתאם להרגשה שלי.
בעיקר על אהבה ופרידה ואיך הצד השני המשיך הלאה,
לפני כמה ימים שמעתי שירים חדשים: \"בלי להתכוון\", \"חיה בתוכי\" ופשוט בכיתי.
עברה שנה והלב עוד שרוט.
מתי זה יעבור….?
תגובות (6)
nofnof יקרה.
קודם כל את מקסימה ומרגשת. הטקסט הזה הוא מאוד אינטימי אמנם ומאוד מאוד שלך, אבל ברגע שהעלית אותו הנה הוא פתוח לפרשנויות ולעצות ולהבעת אמפתיה והזדהות. ואני חושב שאת מצליחה לגעת בלב של כל מי שקורא את הקטע.
אני נזכר איך פעם מזמן, נגיד לפני שלושים שנה בערך, שברו לי את הלב לרסיסים בפעם הראשונה. מערכת יחסים מדהימה של שנה פלוס שעמדה לפני נישואים, התנפצה כמעט ברגע אחד והותירה אותי שבר כלי.
לא האמנתי שאוכל אי פעם להשתקם. שירים בלי סוף(ממש כמו שהזכרת אצלך) ריסקו אותי שוב ושוב. הזיכרונות רדפו, החברים המשותפים רדפו, הרגשות התחלפו השכם וערב ו… הימים והחודשים עברו חלפו גם הם. כתבתי בלי סוף. בלי סוף שירים. שירים שחלקם הולכים איתי עד היום וחלקם אפילו הועלו פה באתר. השירים חיזקו אותי והיו החברים הכי טובים שלי בתקופה ההיא.
אחר כך היו עוד כמה וכמה מערכות יחסים שבאו והלכו, מי טובה יותר ומי פחות. עד לנישואים המאושרים היום טפו טפו טפו. חמסה חמסה.
רוצה לומר לך: תתעודדי. העולם עצום והאפשרויות אין-סופיות. הרבה מאוד מעבר לכל קלישאה שהי. האמיני בעצמך והאמיני באהבה למרות הכל. אני בטוח שהחצי השני-זה שנועד להוות חלק בלתי נפרד ממך, מחכה לך במקום כלשהו בעולם. מי יודע, אולי ממש מעבר לפינה(אהבה מעבר לפינה…).
האהבה הגדולה והנוכחית שלי אגב, אכן חייתה כל חייה במרחק חצי שעה ממני! בת קיבוץ כמוני שהתחנכה באותו בית-ספר איתי רק כמה שנים צעירה. לקח לי ארבעים וכמה שנים להבין שהיא ממש לידי. וזהו.
רפי יקירי,
קודם כל תודה על התגובה, היה לי כיף לקרוא על הסיפור האישי שלך. ומאוד הזדהיתי בכל התיאור של מה שעברת בתקופה שאחרי הפרידה, ושמחתי על הסוף הטוב והרווי נחת.
קראתי את התגובה שלך 6 פעמים ביומיים האחרונים. עזרת לי קצת..
כי למרות שאני מאמינה שהזמן יעביר את זה ושעוד יבוא משהו אחר שיגרום לי לשמוח ולאהוב באותם מימדים, אני באמת לא רואה איך זה יקרה.
ולשמוע סיפור אמיתי כמו שסיפרת, שמעורר הזדהות עמוקה, זה מעין הוכחה משמחת.
אני אשמח לשמוע עוד על התקופה של אחרי הפרידה, על מערכות היחסים שבאו והלכו, על כמה זמן התקופה הזו נמשכה, ואיך לבסוף נפגשת והרגשת בתחילת ההיכרות עם בת זוגתך הנוכחית.
וואו ממש אהבתי את האמת במאמר שכתבת זה נוגע ללב ברמות!
אני מאחלת לך שזה יעבור בהקדם
ותימצאי את האחד שישכיח לך את הכאב!!!
נ.ב~ אהבתי את התגובה של רפי דנן!
תודה :)
גם אני מקווה..
שלום לך. גם אני מרגישה צורך לשתף. נשבר לי הלב בפעם הראשונה (ואולי היחידה) לפני שנתיים. התאהבתי במישהי למשך כמעט שנה, סוג של הדדי (מסובך) ובסופו של דבר ניתקנו קשר. והניתוק הזה שבר אותי לגמרי.
נכנסתי לדיכאון לתקופה של כמה חודשים. היא הייתה הבן אדם הכי חשוב לי בחיים… איבדתי אותה, כשהיא הייתה כל העולם שלי. דחפתי כדורים, נאלצתי לקבל טיפול רפואי. הגעתי לנקודת שפל הכי נמוכה בחיים שלי.
עד היום אין יום שאני לא חושבת עליה, עד היום אין יום שהיא לא עולה לי במחשבות… תלמדי ממה שקרה לך, לי ולעוד הרבה: אל תתאהבי. אני חוסמת את עצמי רגשית מפני כל אחד ואחת, מתרחקת מדברים כאלה. ואולי זה באמת קצת פסימי, אבל רק ככה באמת אפשר לשמור על עצמינו.
אני רוצה לדבר איתך באריכות בפרטי..