עיני נהר תכולות
הוא ילד מיוחד. כשהוא ואני נוכחים בחדר לבד, הוא מנסה כמה שיותר להסית את עיניו התכולות הגדולות ממני, ואני יכולה לחוש במבוכה שתוקפת את לבו וגופו כאחד. למרות שהוא רם, גדול-מימדים, ועל פניו הצליח כבר לגדל זקן, ידעתי כי הוא ילד. זה הוא ילד אשר רציתי. גבר מפותח, אחד כזה שבעת משכב יוביל וידע מה לעשות. ומבפנים? ילד חסר אונים, שיקח כל מה שיוצע לו. הכל הוא דוחס אל פנים, דוחק אל מעמקי נפשו, שחס וחלילה לא יתפרץ רגש, שלא יראה חולשה. אך עם התנהגות שכזו כולו מקרין חולשה. הוא לא מדבר, הוא לא רואה בעיניים, הוא מתעלם ממי שעמו דווקא צריך להתאמץ. הוא מפספס הזדמנויות, הוא מפחד, בתוך תוכו הוא כבוי ומת. וכל אלה נשקפים. נשקפים דרך עיני נהר תכולות ובוהקות, הן כה טהורות ויחד עם זאת, כה עצובות.
תגובות (8)
נחמד מאד. מקסים. ככה זה בדכ שהגברים הגדולים הם הילדים הקטנים.
כדאי לך לחלק את הקטע לפסקות שלא יעמידו את הסיפור כגוש, אלא יקלו ויחלקו.
כתבתי את הקטע כסוג של סערת רגשות, בגלל זה גם המבנה כגוש מתאים יותר לדעתי. בכ"מ תודה על ההערה (:
אהבתי.
תודה
נורא אהבתי את הכתיבה
תודה רבה
מקסים
תודה