אור לבן
הרוח מלטפת את צמרות העצים הטרופיים על החול הזהוב, שנשטף עם טביעות הרגליים של החולפים והשבים. המקום מוסתר על ידי סבך עלים ירוקים; מפריד אותו מהכאוס העירוני. הגלים נופלים ומשאירים את חותמם הדל בראי שלא יזכו לראות חיים שוב. זהו לא גן עדן. גם השעות שחולפות צופות בעצמן נשטפות בדרך שבה השמיים מחווירים, עד הרגע שבו הצבע חוזר לפניהם. הים לא עולה על גדותיו כל עוד הקלשון לא מורם. החמה שולחת נחשול של אור, שמשתטח על מצחי. אור לבן אומר לברוח לאן שהדמיון לוקח אותי, ואני בוחרת לברוח אליו.
תגובות (1)
הכיתבה שלך מדהימה!
הלב שלי פעם די מהר כ שקראתי את זה והאמת שלא הרבה סיפורים עושים לי את זה.
זה פשוט מדהים זה כל מה שיש לי לומר.