"העיקר עוף לשבת"

זה חודש ינואר. גשום וחורפי .אנשים אציחם רצים לבתיהם, מסתגרים בביתם מתכרבלים מול האח, אם יש להם כזה .או סתם נכנסים למיטה עם הפוך , לבד או ביחד…
יום שישי , בין הערביים , נרות השבת דולקים . שקט ושלווה .
הסיר עם הגחנון עטוף יפה במעמקי התנור .ריחות משכרים.
שושי יושבת לה בשיכול רגליים על השטיח העייף, שראה כבר ימים טובים יותר. היא מורחת לק על צפרני רגליה. לק ורוד זוהר .
יש לה עכשיו טלפון. יואש. הוא מדי פעם מתקשר . לשמוע אולי יצליח לגרום לה איזו דפיקת לב קטנה, ואולי על הדרך גם איזו פגישונת … מי ידע?
לנסות צריך תמיד.
את יואש זה , שושי שומרת על אש קטנה . כמו את הג'חנון והוא יודע את זה גם.
יואש הוא ברירת מחדל. כששושי תצא איתו , כלו כל הקיצין. אבל היא לא אוהבת להשאר לבד בערב שבת . לא חשוב היא אומרת ומצחקקת , העיקר שיהיה עוף לשבת …
ואז היא מתפנקת כחתלתולה בטלפון .
כן באמת… ? הוא מתקשה להאמין למזלו הטוב. ומיד סוגר לפני שתשנה את דעתה.
יואש מגיע שעה קלה אחר כך.
מריח מאפטר שייב זול. חולצה מכופתרת. חגורה עם אבזם מוגזם והמון ג'ל בשיער. נראה מתאמץ.
הוא נכנס , היא מלטפת את לחיו. הוא מנסה לנשק אותה . היא נרתעת. הופה הופה מישהו כאן מזדרז…
מה נהיה ?יואש שואל וקורץ לה .
היא לא עונה והולכת להמשיך להתאפר בחדר .
יואש מתישב מול הטלביזיה. דב אלבוים או רינו צרור הוא מדליק לו סיגריה . יוצא למרפסת. גבר הולך לאיבוד…
שושי חוזרת. כולה זוהרת. היא מוכנה . הם יוצאים . שושי נכנסת למכונית המזדה שלו . מתרווחת.
מוציאה סיגריה ומדליקה . יואש מחייך אליה. חודשים כבר לא נפגשו. הפעם עלה בידו.לשושי היה מזל, יואש קלע בול. הם הולכים למועדון שלהם. עוד שלוש חברות שלה מצטרפות. מגונדרות , עם נעלי סטילטו ותסרוקות מפונפנות. הן לבד. אולי יצליחו היום להכיר מישהו.
ואז יואש הולך כמו אמיר פרסי ומאחוריו נשרכות ארבע נערות. הוא מחייך לעצמו. ביקשת אחת, קיבלת ארבע . תתמודד.
לא חשוב מה העיקר שיש עוף לשבת … כמו שאומרת שושי .