ראו והראו, כאן אתם תעצרו?/!
תנו לי לשתף אתכם סוד כמוס, הסוד הינו עובדה מסתורית שכולנו שמענו עליה מימיי הבריאה. כולנו השתתפנו בחלקה, כולנו ראינו את זוועותיה, כולנו הרגשנו את כוויותיה, ולמרות זאת אנו מכחישים בקרבתיה.
האם לספר לכם מהו הסוד הכמוס?
אך, עליי להזהיר, לפעמים הסקרנות באמת תהרוג את החתול.
אחד מימיי השבוע שמעתי מחבר שדוד שלו נפטר, הוא סיפר לי שכל המשפחה לא האמינה שהדוד ימות, הדוד היה חזק כמו שור, אכל כמו חזיר, ראה כמו נשר, קיבה ההפוכה משל עצלן, במילים אחרות התהוות הבריאות. ועדיין, המוות הכה כמו בום, סטייה מהמציאות הברורה ולעיתים מצופה מראש. ולכן, מה שסיפר לי החבר גרם לי להבין שאנו מכחישים את המוות, מכחישים את הקיום שלנו.
אני כבן אדם בעל תכונות רבות, מספר התכונות שלי כמו מספר הכוכבים בשמיים, קרי יש לי פוטנציאל להפוך להכל. וכמו שאני מאמין בתכונות החיוביות שלי, כך אני מנסה להכחיש לעיתים כה קרובות את החולשות שלי. אף אדם לא רוצה שידעו על החולשות שלו, אף בן תמותה לא רוצה להיראות חלש. אספר לכם משל. 12 בני אדם עלו על אוטובוס שייקח אותם אל כפר בודד בו הם יכולים להתנתק מחייהם הקודמים.
12 אלו מגיעים לכפר שומם בעל סימנים של מוות. הם פוחדים, ורוצים לברוח מהכפר השומם, ברם בלי אפשרות בריחה. הם מתחילים לפתח פרנויות, חרדות, פחדים לא מהמציאות, והכל כדי לברוח מהכפר השומם. במהלך ניסיונות לברוח מהכפר הם נתקלים ב"מפלצות", ולכן בלית ברירה חוזרים אל הכפר. כל 12 האנשים ראו מפלצות שונות, כל מפלצת סימלה עבורם טראומה מעברם.
הם ברחו מחייהם הקודמים, והגיעו אל המקום היחיד שחשבו שלא ימצאו את עברם; הם הגיעו אל לב חולשתם, טראומה מנוגת זכרונם. הכפר הזה לא ייתן להם מנוח, כי האנשים הללו רוצים להשאיר מאחור את עברם.
המפלצות הללו פוחדות. הן פוחדות למות, פוחדות שישאירו אותן לבדן.
חלק מ-12 האנשים הללו הבינו שעליהם לקבל את פחדיהם וחולשתם, אחרת לא יוכלו לחזור חזרה לעולמם.
אירוני, הם נמלטו אל הכפר כדי להימלט מפחדיהם, ברם בסוף נאלצו להתמודד ולקבלם.
כך האדם, אנו מוגדרים באמצעות חוזקותינו וחולשותינו.
ללא הכרת הפנימיות שלנו לא נוכל להתפתח לזהותנו המלא, לא נוכל לחיות חיים מלאים.
יצור חי מוגדר באמצעות חיים ומוות, כך האדם, ללא המוות- כך החי יראה, מת.
המוות מגדיר אותנו, לא הפוך.
ערש הדווי נותן מוטיב לחיים, בלעדיו לא נעריך את הרגעים שעוברים כל הזמן.
למדתי מהחבר שהמוות סובב אותנו כל העת, לכן עליי לקבלו.
לקבלו, משמע לדעת שקיומי על חבל דק שעלול להיקרע כל יום ולשמוח על העובדה שיש לי חבל שמזהיר אותי. אנוכי אדע ואתוודע לחולשותיי, כמו לחוזקותיי.
אני אפתח את ליבי בהתאם ליכולתיי ופחדיי, אך אדם חכם אמר לי פעם שאם לא ניקח קפיצה רחבה אל אופק פחדינו, לא נדע איזו אוצר גלום בנו.
לסיכום, אם הגעתם עד לכאן, אזי אני שמח.
אני יודע שחלקכם ישתנה בעקבות הנכתב כאן, ובזה עשיתי את חלקי.
תזכרו, חיינו תלוי על חבל דק, חרף זאת נוכל לעבות אותו.
אז, רוצים לדעת מה הסוד הכמוס?
תגובות (1)
אהבתי ממש זה מיוחד מאוד! עמוק אפילו עוד יותר! משאיר טעם מאוד טוב, מחכה לעוד סיפורים מהסוג הזה…שאפו!