שני סיפורים במכה אחת.

סיפור ראשון:
למרות שידעתי שאין סיכוי קלוש שהוא יתן לי את הסקייפ שלו, וגם לא חבריו, וגם לא חברי.
עדיין ציפיתי ליום שבו פתק יושחל אל מתחת אל הלוקר שלי, ובו יהיה כתוב " זה הסקייפ שלי, ( אני ג'רמי, לידעתך) **************"
חברי אמרו לי שאין טעם בכך, ושזה לא יקרה.
אבל כיוויתי.\
ו….. זה פעל לכיוון ההפוך.\
הגעתי לבית הספר בשעה מוקדמת כהרגלי, עם מבט חולמני, והרבה ציפיות.
פתחתי את הלוקר שלי, פתק לבן וצחור נפל ממנו, כאילו הושחל לפני כן.
לצערי הרב צדקתי בניחושי.
זה היה פתק מג'רמי, שהיה בו כתוב- את בחיים לא תקבלי את הסקייפ שלי, אבל את כן תקבלי משהו…"
" אחר" הו השלים. הוא וקבוצת בריונים מגחכים עמדו מולי, מחליפים חיוכים שומרי סוד.
ברחתי כול עוד נפשי בי.
בכיתי , אפילו לא נשארתי ללמוד, השומר ניסה לעצורי מלצאת מהבית ספר המקולל הזה.
נשבעתי שלא אחזור.
אנדי עבר לידי, ותפס אותי. אנדי הוא החבר הכי טוב שלי.
" תרגעי" לחש. מלחך את אוזני בעונג.
התמסרתי אליו, ואז רצתי מישם.
חזרתי הביתה.
בוכה.
"ברגע שיש אהבה, היא לא טובה" לחש לי אנדי.
אבל זה היה רק בראש.
אוף!

* * *
" נוח לך?" לחשתי לה באוזן. היא נישכבה בצורה כזו שראשה יהיה על ברכי, ליטפתי את שיערה ברוך, הוא נירדמה, מושב מלפנינו, ישבה מישהי שידועה בחיבובה כלפיי.
לא פייר.
קראו לה אנג'ל.
והיא באמת הייתה מלאכית, היא הייתה תמימה. ונחמדה, וחכמה.
אבל… לא חיבבתי אותה יותר מידי. לא יותר מידידים פלוס. לא חבר חבר או משהו.
השכבתי את ראשה של אנה, על הכיסא, כנראה היא הבחינה בכך שהלכתי, וזזזה קצת.
" ששש, הכול בסדר…" לחשתי לה, ליטפתי את ידה, ואז הלכתי קדימה, משם הגיעו קולות בכי.
אנה נרדמה בשנית ואני התקדמתי כיסא.
" הכול בסדר אנג'ל?" שאלתי.
היא הייתה אדומה, עייניה היו נפוחות., שיערה השחורהיה סטור. היא הייתה מכווצת בפינת הכיסא, היינו באוטובוס, בדרך מטיול בקליפורניה…. לא קשה.
אבל היא כול הזמן בכתה.
זה סיפור עצוב.
למרות שהיא מלאך ראיתי את הקינאה מכרסמת אותה מבפנים.
לא היה לי נעים.
אבל גם אני אוהב.
טובת הכלל זה חשוב, אבל זה לא אומר שאני אמור לבגוד בעצמי ובליבי!
" תחזור לאנה שלך" לחשה, מפחד להעיר אותה.
" אני לא חוזר" עמדתי על שלי.
" עם יש לך כבוד עצמי, ואתה לא רוצה להישפל על- ידי ילדה, אז עוף מיפה."
למרות שאנג'ל הייתה מלאך קטן, היא ידעה להילחם. סייף, מכות, כול דבר.
הלכתי.
אבל עצוב לי עלייה.
החזרתי את ראשה של אנה אל בירכי.
" היא" אמרה, שאלה.
הינהנתי לאות אישור.
" היא סתם סיפור עצוב. תן ללב שלך להוביל אותך" אמרה ודחפה אותי, אחורה אל משענת הכיסא.
אני אוהב אותה.
אבל חבל לי על אנג'ל.