יום השישי
יום השישי, ויכֻלו השמיים וכולו וכולו.
הילדים, בני/בנות זוגם והנכדים באים לסעודה.
מחלפי-הערוצים נחים, ובסלון הפרטי שלי- מריבת דרדקים על אבן-לגו אדומה, ואין בכלל סטטוס-קוו. זה אומר כולה שלי וזו אומרת כולה שלי. יבבות עולות ויורדות ושני אבות נזעקים ומפרידים כוחות. עד הסיבוב הבא. בכל זאת בני-דודים. המזרח התיכון זה כאן. יונת שלום? עוֹף בתנור ויאללה לשולחן. שבת שלום.
תגובות (1)
חחח… אהבתי :)