מתאהב כרוני.

לא תמיד הייתי כזה, אני חושב שזה התחיל בערך בגיל 15 .
אני לא אספר לכם על כל הבחורות שכביכול התאהבתי בהן כי זה לא ייגמר בשעה הקרובה.
אבל בוא נחשוב מה יש בזה? אהבה?
אני מצטער אבל הגעתי למצב שאני שונא להתאהב, אני מגדיר את עצמי כמתאהב כרוני.
אני בנאדם כזה, אתם בטח מכירים את התופעה של אותם מתאהבים כרוניים.
הם בכלל לא מודעים לעצמם בהתחלה, הם מתקרבים, מתיידדים אתך ואז שאתה בכלל לא מצפה לזה – בום! יש רגשות, נפלת חזק .
אז זהו שאני כזה – אני מתאהב כרוני.
וזה לא אומר שאני לא בררן וזה לא אומר שאני התאהבתי בכל בחורה שהכרתי אי פעם, מן הסתם שלא.
אבל יש בי משהו כזה, אני יכול לזרוע לעצמי בראש שאני מאוהב ואז זה בעיה להוציא לי את זה מהראש, שונא להיות מאוהב סתם, זה כ"כ מרגיז אותי.
כי אהבה זו תחושה שכיף להרגיש רק שאתה חושב שיש סיכוי שתקבל אותה בחזרה.
כל הציפייה והמחשבה על עתיד יפה וזוגי היא מהנה רק שאתה חושב שיש סיכוי לאותו עתיד ורוד וזוגי של נשיקות על ספסל באמצע הלילה ועל שיחות של שעות.
אז בואו נחשוב מה הלאה? אם לא אהבה אז אולי סקס?
אוקיי פגשתי מישהי נניח והיא זרמה היא תגיד תהיה אצלי עוד 20 דק, תגיע בלי הרגשות.
זה יכול להיות נחמד, לאותו הרגע .
אבל בן אדם באמת יכול להנות משגרת חיים שאין בה משהו מעבר לסקס?
אוקיי.. אז חזרנו לאהבה, אני חושב שכדי להמנע מזה – אני פשוט לא אפתח קשרים נוספים ברמה עמוקה ממש.
מעכשיו כל הקשרים שלי יהיו שטחיים ועל בסיס של `שלום שלום` – לא מעבר.
כשאתה לא מכיר בנאדם לעומק אתה בטח לא יכול להתאהב בו.. או שכן אני כבר לא בטוח.
וזו הנקודה שלי, אהבות נכזבות זה הכי גרוע אבל אהבה נכזבת כלפיי מישהי שקרובה אלייך ושהפכה כבר לחברה טובה זה גרוע פי כמה וכמה כי עכשיו אתה לא רק מסתכן באכזבה אתה גם אולי מאבד קשר טוב של חברות.
ולפעמים אתה חייב לנתק את הקשר כי זה עושה לך טוב.
לי זה כבר קרה יותר מדי פעמים, סיימתי לשחק באש למרות שלפעמים זה מתבקש.