“החלטה גורלית”

אני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב!
מצידי שכולכם ילכו לעזאזל!
טוב נו, אולי אני יכולה במחשבה שנייה,
אבל עם המון מחשבה עמוקה אני מגלה
שאני בעצם לא רוצה!
לא רוצה לחשוב, לא רוצה לדעת,
לא רוצה לסבול, לא רוצה לגעת!
לגעת במה?
בסיגריות שהרסו להם את החיים?
כי אם נגזר עליהם למות הם ימותו בהמון דרכים!
למה דווקא זה לא מותר?
הרי זה מרגיש כל כך מיוחד!
כנראה שלכל דבר טוב יש חתיכת סוף!
סוף מר וכואב, סוף שאפחד לא ירצה!
אז למה בכל זאת כשיש "אזהרה"?
למה בכל זאת אחרי שמודיעים לך את הרעה?!
אולי כי כשטוב מידי לא שמים לב,
אולי בגלל הרגשת השכיחה שעושה אותך שליוו.
זה ממכר וזה דפוק, אני מרגישה חתיכת בילבול!
"זה לא בריא, זה עושה סרטן!"
וכי מה? אני לא יודעת?
וכי מה? אני לא מודעת?!
הכל עינין של הסתכלות על המתוק,
זה"הכל בראש" טוב אולי זה נכון.
אולי באמת זה פסיכולוגי ועינין של קאוצ'ינג,
אבל זה נותן לי כמה רגעים של נסיך מלך וקינג!
אני טיפשה אני יודעת, זה לא בריא אני מודעת,
עכשיו נשארתי אני עם הבחירה שלי,
האם לעזוב הכל או האם להמשיך.
את ההחלטה אני יאמר שאני יבחר להקשיב…