כלום לא נדלק

עמדנו מול המדורה, ״כלום לא נדלק״ אמרת.
אתה צודק אהובי, כלום לא נדלק…
החלטנו להדליק מדורה, קבענו בבית שלך, אתה בדיוק חזרת מאיפה שהוא, זה לא באמת עניין אותי, כל מה שחשבתי היה, סוף סוף אני אראה אותך שוב, אני אחבק ואוהב אהיה שמחה ושלמה שוב, נשב במעגל נשיר נדבר ונצחק, יהיו מילון כוכבים והכל יהיה מושלם.
הגענו לבית שלך, אתה עוד הייתה בדרך, התרגשתי כל כך, הריח שלך היה כאן, עלינו לחדר שלך לחכות, דיברנו וצחקנו אבל בלב כל כך רציתי שתגיע כבר.
שמעתי את דלת הכניסה נפתחת, צעדים עולים במדרגות, והנה אתה, ממש מולי, מחייך את החיוך הקסום שלך ומניח את הדברים, ״יש כאן ריח ממש חזק שלך,״ אמרת ״זיהיתי אותו עוד לפני שנכנסתי לחדר״ צחקתי, חיכיתי שתבוא לחבק ולשאול מה קורה, ואני אהיה שמחה ושלמה, אבל יצאת מהחדר וסימנת לנו לבוא.
יצאנו החוצה, הם התחילו להקים את המדורה, עמדתי לידך, עדיין חיכיתי לחיבוק, להתגעגעתי, אפילו מה קורה של להעביר זמן, אבל הינו שקטים. משהו היה שונה, הרגשתי שזה כבר לא באמת משנה לי, כאילו אני פשוט שקועה בהרגל ישן,
״כלום לא נדלק״ אמרת, כלום באמת לא נדלק אצלי שוב, לא חיבקתי ולא אהבתי, אני לא צחקתי והרגשתי מאושרת, ממש באותו רגע התבלבלתי. האם זה הגיוני? הרי אתה זה כל מה שרציתי, כל העתיד שדיימינתי, כל מה שרק יכולתי לבקש… התיישבתי ליד המדורה, בהייתי באש שהתחילה לצמוח, המחשבות בראש שלי לא הפסיקו לרוץ ולקפוץ, הן לא הבינו מה לעשות, אני כבר לא אוהבת? כבר לא אכפת לי. הוצאנו גיטרה ומפוחית, שרנו וניגנו, מיליון כוכבים הקיפו אותנו, אבל משהו לא היה בסדר, ישבת מולי, את הפנים שלך האירה המדורה, הלב התחיל לקבל את מה שהראש עוד לא הספיק להבין, הייתי בשקט, חיפשתי את הקסם שנעלם לנו בדרך, נכנעתי.