מוכרת את עצמי

"חברים" צרח המוכר בשוק ההומה אדם,
"ארבע במאה מבצע סוף עונה ! מחיר שלא תמצאו במקום אחר!" קולו הצווחני הדהד ברחביי השוק. רוכל זה נולד עם יכולת קסומה לגרום לכל יצור בר דעת ( ויש היגידו קצת פחות, בהתחשב באיכות הסחורה שנהג להביא) היה מטה את אוזניו לכיוונו.
"מה יש לי פה?" העמיד פנים המוכר כאלו שאל אותו לקוח דמיוני על טיבה של סחורתו.
"יש לי פה אותה, נו, ההיא עם החיוך. והרגליים. זו עם השפתיים וקצת הרבה שדיים (אין דבר כזה יותר מידי אדוני!) זו שביישנית אבל עומדת על שלה, זו עם הכוח אך כשאף אחד לא רואה גם עם חולשה"
עצר המוכר את שטף דיבורו ברואו כי בחור צעיר נעמד אל מול דוכנו ואז המשיך בהצגת סחורתו ביתר מרץ, מחדיר לכל מילה את קסם השכנוע.
"והיא מתווכחת, הו אלוהים איך היא מתווכחת ! אש ותמרות עשן יוצאים מפיה בכל מילה, אני יודעת חביבי, יש היגדו כי מדובר בחיסרון. אך בוויכוח עם פקיד הבנק ייהפך יש העניין ליתרון ! "
"היא כישרונית" המשיך , " הבחורה הזו היא גם אמנית.
אין לי מושג, באופן כנה, איך פרח כזה עדיין לא..
נקטף,
נחטף,
נלקח,
שומש. "
"חדל! אני קצת מגזים, מה אתה אומר בחורי ? רוצה ? מקסימום תהיו יזיזים ?
רכן הבחור אל דף הרכישה, שם את משקפיו על אפו (קיווה המוכר כי זכר הוא גם לשים את ליבו במקומו) והחל לקרוא את האותיות הקטנות הנכתבו ברישול ממש בשול.
""דיכאונית,
סרבנית,
מציקנית ("יש מילה כזו ?" תהה הבחור "בשבילה יש" מלמל המוכר)
פזרנית,
מטרידנית.
מידי פעם נמאס לה.
לא קצת, נמאס לה ממש.
נמאס לה מכולם,
מההצגה המזדיינת הזאת שקוראים לה עולם.
מהיקום החסר משמעות מריחוף מטומטם בחיים של ניתוק.
והיא בוכה המון, כמו כל המים שאתה מכיר. ולפעמים היא מסתכלת על הים ומרגיעה אותה המחשבה שיום אחד תהיה חלק ממנו.
והיא עמוקה אבל לא עומק של סתם , של דיונים אל תוך הלילה עם מילים כמו "סיבה" ו"אלוהים".
היא עמוקה,
עד שטובעת היא רבות בתוך עצמה,
וראשה יכול להשאר בתוך המים חודשים,
עד שיוצאת היא כשמוכנה לפגוש שוב אנשים."
עצר הבחור באמצע הקריאה,
מלמל דבר אל המוכר והלך במהירות, רגליו כמעט ומכשילות אותו בפזיזותו.
חייך המוכר חיוך של השלמה, בעוד סקרני אורח שאלו מה פשר המילמוליה,
ולא הסכים המוכר לגלות,
כי לחש לו הבחור שקודם כל את עצמה עליה לנסות.