שמלה, צוק, תהום ומוות. או בקיצור: מטאפורה.

היא עומדת על קצה הצוק, רוח מנשבת סביבה. שמלתה ושיערה מתבדרים סביבה, אך היא לא שמה לב לכך. כל תשומת ליבה מרוכזת בתהום, שבמרחק שני צעדים ממנה.
התהום, שאף אחד לא יודע מה יש בתחתיתה. התהום, שאומרים שהיא מחולקת לחצי טוב ושופע ולחצי רע ובוער. יש הטוענים שהתחתית בכלל לא קיימת, שנושבות בה רוחות, שהיא מלאה בצמחים ובחיות או שהיא בכלל חור תולעת שמוביל לשמיים.
היא לוקחת צעד אחורה. ועוד אחד. היא מסתובבת ומתחילה לרוץ. כמה שיותר רחוק מהתהום.
אולי מתישהו היא תמצא בתוכה את האומץ לרדת למטה ולבדוק. היום, הוא לא היום הזה.