“סוף המסע”
"נו, את רואה הוא עדין לא הגיע וכולם
מצפים בקוצר רוח קיצוני…
אם עד עכשיו הוא לא הגיע
אז למה שעכשיו הוא כן?!"
אמרה שובל שפניה נכנסות לפנים
של הבית ואחוריה לרחוב.
"קודם כל איך היה?" שואלת אימא של שובל,
איך היה במסע לפולין? אני רואה שחזרת עם
מחשבות שונות, על מי את מדברת אגב?
מגיבה שובל שפניה מראות עייפות גרידא:
"היה מושלם, הבנתי דברים בחיים, ומה?
זה עדין לא היה ברור שדיברתי על המשיח?!
אימא, תמיד אומרים שהוא כל כך קרוב,
שאם לא השנה, אז שנה הבאה הוא יבוא.
אבל תכלס אימא, הכי דוגרי איפה הוא היום??
אנשים סובלים, אנשים מתים, אנשים חולים,
המצב קטסטרופה אבל כולם מתעלמים!
אני כל פעם מחדש מתאכזבת,
אני מדמיינת את עצמי כל שנייה עוזבת.
נוו אז אימא מתי הוא כבר יבוא??
או שגם את תאמרי לי ששנה הבאה הוא כבר פה??
אני מדברת על עכשיו, אני מדברת על היום,
אז גם אם הוא רחוק אל תפחדי לומר לי שלום!
מסיימת את דבריה שובל.
והאימא אומרת:
"תאמיני והוא יבוא שובל, הוא פשוט יגיע,
ואת? את לא תשימי לב אפילו ולא תתאכזבי,
כי כשהוא יגיע בהפתעה בלי שום ציפיות שווא,
יהיה הכי מיוחד לקבל את פניו!
תגובות (3)
ערב טוב, Chan,
דבר ראשון הנושא שעליו בחרת לכתוב בהחלט חשוב ומעלה מחשבה על עצם משמעות של לחכות למישהו אחר לעשות פעולה שלעיתים אנו, עצמנו, אמורים לבצע לבד.
כמוכן, רואים שהנושא מתחבר ללבך ולכן הרגש מבוטא בו ללא עוררין, ברם ראיתי מספר בעיות שהטרידו אותי במהלך הקריאה.
אחד, חלק מהתוכן לא נכתבו בהתאם לדקדוק, לדוגמא בסוף הטקסט שלך, לא היה ברור מי האם ומי הבת.
שנית, חלק מהמילים לא היו נכונות, לדוגמא טעית במילה "אם" כאשר נדרש "עם" ועוד דוגמאות מסוג זה.
שלישית, הביעי את עצמך בכתיבה בצורה רחבה יותר, אל תתני לקורא לדמיין יותר מדי את המתבצע בסיפור- תצרי עבורו את הסביבה דרך פירוט הסיפור.
בנימה חיובית לסוף כל ביקורת, הטקסט שלך מעניין בלי ויכוח ויש לך פוטנציאל רב מסיפורים קודמים שקראתי ממך.
בברכה, מדניאל בכר.
קודם כל תודה רבה על התגובה!
ואתה צודק לגבי כל מה שאמרת אני יתייחס לזה בהתאם!
אני ממש אהבתי את הסיפור!!
ואני מסכימה עם התגובה המעניינת של דניאל בכר!