הגבעה
הם דברו על פעם בשבת. אבא סיפר שפעם הוא היה בחור ולפני זה ילד, אבל אני לא מאמין לו כלכך. או שהוא עדיין ילד, או שהוא בחיים לא היה.
הוא סיפר איך הם היו בורחים מהשיעורים לגבעה הענקית שמאחורי הבית. היו שם עצים ומנהרות ואיילות, ופעם הם מצאו כדים עתיקים.
'מה עשיתם איתם? ' שאלתי.
אבל הם לא עשו כלום. הם הדליקו מדורות, טיפסו על עצים, עישנו סיגריות בגיל עשר ושנאו את הבנות של השכנים.
ועכשיו אבא אומר שהגבעה הזאת נעלמה לגמרי 'נו אתה מכיר את זה, זה איפה שעוברים ליד הבית של סבא וסבתא ומיימין רואים ארובה ענקית והרבה בניינים. זה פרויקט די חדש'
אבל אני עדיין לא מאמין לו. לא. אין סיכוי שאבא היה פעם ילד.
תגובות (7)
מרגיש אותנטי
אהבתי את השורה האחרונה במיוחד.
חסר לי 'בשר' לסיפור למרות שאהבתי את הרעיון.
החוסר הוא בתיאור הקונפליט עצמו: למה הבן לא מאמין שהאבא היה ילד? אין על זה מענה ולכן הסיפור לא שלם.
אולי אני פשוט חושב שלא צריך סיבה כדי שילד יחשוב את זה. זה פשוט כך
הביקורת שלי מופנית לצורת הכתיבה ולא אישית.
הרעיון של האתר הוא להשתפר בכתיבה.
חלק מהעניין של כתיבת סיפור הוא לפזר 'הבטחות' כמו הבטחה שבו יהיה בהמשך תיאור של הקונפליט בין הבן לאבא.
אתה יכול לקרוא את הספרים 'אבא עושה בושות' ו'אבא בסימן כלב' (ספרי ילדים כי ההבטחות שם פשוטות ולא סמויות).
אתה מוזמן לקבל או לקבל את הביקורת.
מצטער אם נשמעתי מתלהם או משהו. אני כמובן מבין שהביקורת לא אישית,
מה שניסיתי לומר זה שלדעתי סיפור הוא סיפור הוא סיפור, מרגע שנכתב, לא משנה חוקים, כללים, נקודות התחלה וסוף.
הוא יכול להיות גרוע, כמובן, או מעולה. אבל ככה או ככה הוא לא חייב לענות לך על כלום. והוא יכול לשקר ולהבטיח ולחרבן לך בשכל, ולעצבן אותך, שקרא, נגיד, 600 ומשהו עמודים וחיכה למשהו ובסוף לא קרה כלום.
הוא סיפור. סיפור בנזונה, ולדעתי מותר לו הכל.
אוקי… הבנתי.
בהצלחה