נאבקת בקרני השמש
הנה עוד יום שישי, עוד המתנה מתישה לאוטובוס שיגיע לקחת אותי לשם, למקום בו כל אישיותי נשלטת ,ע"י אותו אדם אכזר וחסר רחמים שבאירוניה עצובה בזכותו באתי אל העולם ..
השעה 10:37 והאוטובוס לא נראה באופק ואני מתחילה להעלות בראשי גלגולים של כל הפעמים בהם הוא נגע בי ביד קרה ובקול סמכותי כשל מפקד פקד עליי להתפשט ואני מפוחדת משותקת ומבוהלת לא מצליחה להוציא קול רק נחנקת בשקט מדמעות מרות ועיני התמימות רואות את דמותו המאיימת מתקרבת לעברי בצעדי ענק והוא מפלצת אכזרית רק מבצע את זממו בי באדישות מוחלטת
אני יודעת שיום אחד יהיה לי האומץ לקום ולברוח אבל לא היום , בינתיים אצטרך להמשיך להאבק בקרני השמש השקרניות שמבטיחות הבטחות שווא
תגובות (0)